בברלין. מינוי זה הקנה להיטלר אוטומטית את האזרחות הגרמנית.
מערכת-הבחירות היתה מוזרה. היגדנבורג, הגנרל השמרני, שעדייו דגל בהחזרת הקיסר לכם המלוכה, היה מועמד הסוציאל-דמוקראטים ומפלגת-המרכז. היטלר היה מועמד הימין הקיצוני. עסקן ימני אחר, בשם תיאודור דיסטרברג, הוצג כמועמד הימין המתון. כדי לפלג את מחנה הפועלים ולהזיק לסוציאל-דמוקראטים, הציגו הקומוניסטים את מנהיגם, ארנסט טלמן, כמועמד רביעי.
הנאצים ערכו מערכת-בחירות חסרת-תקדים. למעלה ממיליון מודעות צבעוניות צעקניות הודבקו ברחבי המדינה. 5000 אסיפות נערכו ביום אחד. בפעם הראשונה נוצלו אפשרויות הקולנוע. תקליטים נאציים נוגנו ברחובות מעל גבי משאיות. הינדנבורג ניצח בכל זאת, אך בגלל פלגנות הקומוניסטים לא זכה ברוב המוחלט הדרוש. 49.6% הצביעו בעדו, 13.2% בעד טלמן, 6.8% בעד דיסטרברג. אדולף היטלר זכה ל-30.1%. כמעט שליש העם הגרמני, 11,339,466 בוחרים, הצביע בעדו.
בהעדר רוב מוחלט, דרשה החוקה עריכת בחירות נוספות, בהן הופיעו רק שלושת המועמדים שקיבלו את המספר הרב ביותר של קולות. שוב השקיע היטלר מאמץ עצום, שכר מטוס ונאם ביום אחד בארבע ערים שונות ברחבי המדינה. הפעם עלה הינדנבורג ל-53%, טלמן ירד ל-10.2%. 13,418,547 בוחרים, 36.8% מן העם הגרמני, הצביעו בעד היטלר. כל הימין המתון הצביע בעדו, לא בעד המרשל הקיסרי הנערץ.
בחירות אלה רק הגבירו את האנארכיה. הממשלה ביקשה לאסור את הס.א., שמנה למעלה מ-400.000 איש במדים, ושהיה חשוד בהכנת פוטש. באותו זמן ביקש ברינינג להלאים את האחוזות הגדולות פושטותהרגל של היונקרים בפרוסיה המזרחית, חבריו של הנשיא. עתה פעל פון-שלייכר. תחילה סילק את שר-הבטחון, גנרל מכובד מימי המלחמה, שנשא זה עתה אשה צעירה. הטענה היתה שבנו נולד רק חמישה חדשים