אחרי הנשואין. לאחר מכן הביא לפיטורי ראש-הממשלה בידי הנשיא. בהשפעת פון-שלייכר, מינה הנשיא את פון-פאפן לראש-הממשלה, והכריז על בחירות חדשות. פון-שלייכר עצמו נאלץ ליטול לידיו את תיק שר-הבטחון, וכך נודע בפעם הראשונה לציבור הרחב.
מערכת-הבחירות עלתה על כל הקודמות. הם.א. והארגון הצבאי של הקומוניסטים ערכו טבח הדדי. בפרוסיה לבדה נערכו תוך 20 יום 461 קרבות-רחוב, בהם נהרגו 82 ונפצעו קשה 400 איש. היטלר נאם בפני 300 אלף איש ביום אחד.
ב-31 ביולי 1932 זכו הנאצים ל-ססס,13,745 קולות, ותפסו 230 מבין 608 המנדאטים בפרלמנט. עתה כבר היו הסיעה החזקה ביותר בפרלמנט. אחריהם באו 133 המנדאטים של הסוציאל-דמוקראטים, ו-89 המנדאטים של הקומוניסטים. תוך שנתיים, מאז הבחירות האחרונות, הוכפלה הסיעה הנאצית, בעזרת שבעה מיליון בוחרים חדשים. אך היטלר היה עדיין רחוק מן הרוב המוחלט. הוא זכה רק ב-37% מן הקולות.
שתי מפלגות-הפועלים עדיין היוו, ביחד, כוח שווה לנאצים. אך הקומוניסטים, שהודרכו על-ידי מוסקבה, הוסיפו לראות בסוציאליסטים את אוייבת העיקרי, אוייב חשוב יותר מן הנאצים. על כן נתנו יד למעשה גורלי. יחד עם הנאצים הצביעו אי-אימון לממשלה המחוזית הסוציאליסטית של פרוסיה - ששלטה על המשטרה של מחצית גרמניה. מיד לאחר מכן התנפלו הצירים הנאצים בפרלמנט המחוזי על הצירים הקומוניסטים, ונערך באולם קרב פרוע. מובן שהנאצים והקומוניסטים לא יכלו לבחור ביחד בממשלה מחוזית חדשה. לפי החוק נשארה על כן הממשלה הקודמת על כנה, כממשלת-מעבר. אך פוןפאפן שיכנע את הנשיא למנות אותו כ"קומיסאר", ולסלק את הממשלה המחוזית החוקית בכוח.
זה היה המבחן האמיתי, אף שמעטים הבחינו בכך אז. מאחורי הממשלה המחוזית הסוציאליסטית עמדה עדיין המשטרה הפרוסית