ברגע זה כל גורמי-הכוח במדינה - הצבא, ההון הגדול, האגודות המקצועיות והקומוניסטים - היה היטלר יורד לטמיון. היתה דרושה רק דחיפה אחת נוספת כדי להורידו שאולה.
אולם הבורגנות נבהלה. כי בבחירות אלה זכו הקומוניסטים בתוספת של רבע מיליון קולות. סיעתם בפרלמנט עלתה ל-100, למעלה ממחצית גודלה של הסיעה הנאצית. במשרדי אילי-ההון צילצלו פעמוניהאזעקה: אם היטלר יישבר, יבואו במקומו הקומוניסטים. ההמונים, שיתייאשו מן הגואל החום, יפנו אל המשיח האדום!
על רקע זה, החל הסיבוב האחרון של משחק-הקנוניות. פון-שלייכר,
שליט מערכת-הבטחון, החליט לפתע לסלק את שותפו, פון-פאפן. הוא הכריח אותו להתפטר, נטל לידו את ראשות-הממשלה. משך 57 יום כיהן בתפקיד זה, ובתקופה זו הוכרע גורלה של גרמניה.
פון-שלייכר, מלך הקנוניות, חלם הפעם על קנוניה בעלת ממדים אדירים. הוא רצה לפלג את כל המפלגות, להקים ממשלה בעזרת פורשים נאציים בהנהגת גריגור שטראסר, בהשתתפות ראשי האגודות המקצועיות והחלק האחראי יותר בתנועה הנאצית - זה היה יכול, לדעתו, להציל את המדינה.
שטראסר לא רצה לפעול בלי הסכמת היטלר. רבים סברו כי הנה באה ההזדמנות האחרונה לנאצים. מצבם היה בכל רע. קופתם היתה ריקה. אי-אפשר היה לשלם את שכר בריוני פלוגות-הסער ומנגנון המפלגה שהסתכם ב-2.5 מיליון מארקים (1.25מיליון ל"י) לשבוע. בבחירות מחוזיות שנערכו בחודש' דצמבר בטורינגיה, איבדו הנאצים 40% מכוחם.
היטלר היסס. לרגע קט אף נטה להסכים. גורלם של ששה מיליון יהודים ועשרות מיליונים אחרים הוכרע ברגע זה לחיים ולמוות אף שלא ידעו זאת.
לבסוף סירב היטלר, בהשפעת גרינג וגבלס, שונאיו האישיים של שטראסר, לקבל את ההצעה. בין שטראסר והיטלר התפתח ויכוח