לא היה איכפת כי פלא כלכלי זה נוצר על-ידי רתימת המשק הגרמני לעגלת המלחמה. הם עבדו, בפעם הראשונה אחרי שנות האבטלה והמצוקה. הם לא רצו לחשוב על העתיד.
בזירה החיצונית, קצר המשטר שורה ארוכה של נצחונות מזהירים. בינואר 1935 הצביעו תושבי חבל-הסאר, אזור עשיר על הגבול הגרמני* הצרפתי, ברוב עצום למען השיבה לתוך הרייך. במארס 1935 הכריז היטלר על הנהגת שרות-חובה צבאי בגרמניה ועל הקמת צבא סדיר של 36 דיביזיות, בניגוד לחוזה-השלום שצימצם את הצבא הגרמני ל-100 אלף איש *. במארס 1936 חדרו גדודי הצבא הגרמני לתוך חבל-הריין, אזור הספר הגרמני ממערב לנהר הריין, אשר לפי חוזה-השלום אסור היה לגרמניה לבצרו או להחזיק בו צבא. במארס 1938 סיפח היטלר את אוסטריה לרייך. בספטמבר 1938 חתמו מעצמות המערב על חוזההכניעה של מינכן, שמסר להיטלר את חבל-הסודטים, אזור הגבול של צ׳כוסלובקיה שהיה מיושב גרמנים. במארס 1939 השתלטו הגרמנים על צ׳כוסלובקיה כולה. כל זה הושג בדרך הטרור, המירמה, הלחץ והתעמולה, מבלי לשפוך אף טיפה של דם גרמני.
אחרי שורה חסרודתקדים זו של נצחונות-ללא-מלחמה, בא תור הנצחונות הצבאיים בשדה-הקרב. תוך שלוש שנים של מלחמה, כבש היטלר את מרבית אירופה. הצלחותיו לא נפלו מאלה של אלכסנדר מוקדון ושל נאפוליאון. צבאותיו שלטו על מרבית אירופה - מהרי הפיריניאים ועד לנהר הוולגה, ממדבר לוב עד לצפון נורבגיה.
העולם התרבותי עקב אחרי מסע-הישגים זה בסלידה שהיתה מעורבת בהתפעלות. ההשקפה הכללית היתה: הרייך השלישי מנוהל על-ידי פושעים, מבחינה מוסרית הוא ירד לרמת ג׳ינגיס חאן. אך במחיר שלילת-החופש קנה יעילות שאין דומה לה.
היטלר עצמו דאג להפיץ דעה זו. העולם כולו הקשיב לקולו
* מספר השווה, יחסית, ל-3000 חיילים בישראל.