"בחוץ עמד המון רב, שהמתין לם.א. גם אני, שבאתי במכונית, חיכיתי שם. יחידה של ה0.א" שבאה במשאיות, הסתדרה על הרציף, כדי להתחיל במיצעד יחד עם החברים שבאו ברכבת. בשעה שהרכבת נכנסה לתחנה, התפתח על הרציף קרב ער של אקדחים. בחוץ שמענו אותו בתמהון, מבלי לדעת מה קרה. ההמון ראה כיצד מוציאים איש ס.א. פצוע קשה על אלונקה.
"נסתבר כי ברגע בו החלה הרכבת יוצאת מן התחנה, פתחו הקומוניסטים, שהוסיפו בנסיעה ושחשבו את עצמם בטוחים בקרונותיהם, במטח-אש כבד ביותר. באותו רגע קפץ איש ס.א. אמיץ על אהד הקרונות, משך במעצור-החירום והעמיד את הרכבת. מפקד-ס.א. שכב על הרציף פצוע בבטנו, אחרים נפצעו ברגליים ובאגן. יחידות הס.א. עצמן היו מרוגזות עד כדי ריתחה, והן נקמו במתנקשים נקמה קצרה אך יעילה. רצה הגורל כי בין הקומוניסטים נמצא גם ציר-פרלמנט שלהם...
"...בשעות הערב זכו כמה יהודונים חצופים, שלא יכלו לסתום את הפה המלוכלך שלהם, בסטירות-לחי בריאות. זה סיפק אמתלה לעתונות היהודית (קרי: הלא-נאצית) לפתוח למחרת היום במסעהסתה חסר-מעצורים ומגעיל. דיברו על פוגרום, וקראו להגנה עצמית..."
אויבי הנאצים לא ישבו סתם בחיבוק-ידיים. בזה אחר זה הקימו כמעט כל המפלגות האחרות פלוגות-מחץ מזויינות ולובשות-מדים משלהן. מול הס.א. הנאצי התייצבה "ברית לוחמי-החזית האדומים" הקומוניסטית *, "דגל-המדינה שחור-אדום-זהוב" הסוציאליסטי ו"קובע
* בגרמניה, בניגוד גמור לישראל, הוסיף הציבור לכבד את החיילים הקרביים שלחמו בחזית. אלה נהנו מיחם-העדפה רשמי ברוב שרותי המדינה. הקומוניסטים ניצלו רגש כללי זה וקראו את הפלמ"ח שלהם בשם זה, שבא לטעון כי חבריה הם חיילים קרביים משוחררים.