פרוץ המשבר, הצטרפו למפלגה רבים מבני המעמדות האמידים יותר, מילאו את שורות המס. באותה שנה מצא היטלר את המפקד האידיאלי: היינריך היטלר, האגרונום הבלתי-מוצלח, מגדל העופות והשפנים, שעסק בשעות-הפנאי ברעיונות מטורפים של תורשה וגזע.
היטלר קבע כי הס.ס. הוא הקומץ של טובי הגזע - לא רק המשמר הפרטוריאני של המשטר, אלא גם בית-הקיבול של התכונות הגזעיות הנעלות ביותר, הצמרת הגזעית של גזע-האדונים החדש.
כך עמדו זה מול זה שלושה צבאות, בעלי שלוש אידיאולוגיות שונות: הצבא האפור האריסטוקראטי, שהשלים עם הנאצים מתוך הנחה שזו רעה הכרחית, אך ששיחק עדיין ברעיון לשים קץ לכל המחזה בשעה נכונה; הצבא החום הפרולטרי, שחלם על התקוממות המונית הירואית שתינשא על גלי הדם והבירה; והצבא השחור, שחשב את עצמו למיסדר-אבירים חדש, והתכונן להוליד, פשוטו כמשמעו, גזע חדש ומובחר.
הכל היה מוכן להתפוצצות.
במשך שנה וחצי תימרנו כל הכוחות, מבלי שהיטלר עצמו יכריע ביניהם. התזוזה הגדולה באה באפריל 1934, כאשר הימלר קיבל לידיו את הגסטאפו. איש לא שם לב לכך, לא הבין כי כאן נפלה הכרעה.
בכל המחוזות הקטנים של גרמניה עברה המשטרה עוד לפני כן לידי היטלר. אולם גרינג, שהפך בינתיים ראש הממשלה המחוזית של פרוסיה, לא רצה למסור לאיש את המשטרה הפרוסית, שחלשה על שני שלישי גרמניה. ואכן היה זה מכשיר-שלטון אדיר. עוד בחודש מאי 1933 יצר גרינג בתוך משטרה זו בולשת פוליטית מיוחדת. היא נקראה "משטרה מחוזית חשאית" ("גהיימה סטאטס-פוליציי"). פקיד קטן הציע לכנותה, לשם הקיצור, בראשי-ד,תיבות "ג-סטא-פו". כך נולד באקראי השם הנורא ביותר של המאה ה-20.