שליטי לונדון וואשינגטון, אשר לרשותם עמדו מנגנוני מודיעין אדירים, לא השכילו לעשות זאת.
מדוע ? מנהיגים אלה הלכו שבי אחר התעמולה שהפיצו בעצמם.
רובם לא הבינו את מהותה של ממלכת היטלר. הם היו וותיקי מלחמתהעולם הראשונה. כאשר פרצה המלחמה השניה, פשוט הוציאו מן המגירה את כל הסיסמות הישנות מלפני דור, כאשר לחמו בקיסר הגרמני ובגנרלים הפרוסיים שלו. הם תיארו את הנאצים כבני הגנרלים האלה, כהמשכם הישיר. היה נדמה להם כי אין הם לוחמים גם עתה אלא במיליטאריזם הפרוסי המוכר, וכי צלב-הקרס אינו אלא קישוט נוסף בקסדתו המחודדת הישנה.
המיליונים בעולם שחזו בסרטי-המלחמה של הוליבוד, לא יכלו להבחין בין גנרלים פרוסיים לאלופים נאציים. כולם היו גזע אחד רוצחים אכזריים, שיכורי לאומנות ומיליטאריזם.
רק בתום המלחמה, כאשר נתגלו העובדות ברבים, נתברר כי היתה זו אשלייה וכי האחדות המופלאה של מכונת-המלחמה הגרמנית, שהטילה מורא ופחד על כל העולם, היתה אגדה. רוב הגנרלים של הצבא הגרמני, ביניהם מפקדים עליונים ורמטכ"לים בתקופות השונות, שנאו את היטלר.
לא עבר יום בגרמניה הנאצית בו לא דגרו אנשי-מפתח צבאיים על תוכנית להפלת הפירר, כליאתו, ולבסוף - גם הריגתו. לפחות תריסר פעמים באותן השנים בהן כבש הצבא הגרמני את אירופה, נקבעו תאריכים סופיים לביצוע ההפיכה הצבאית. מדי פעם נדחתה עד ל~20 ביולי 1944.
מי שסוקר כיום את תולדות הרייך השלישי, אינו מתפעל מליכודו הטוטאליטארי של המשטר. הוא מתפלא כיצד החזיק משטר זה מעמד, ואף צעד מנצחון לנצחון, שעה שמפקדי הצבא המנצח תיעבו את המצביא העליון והיו בטוחים מראש בשואה הסופית.