בצבא הזה לא יכול היה המנהיג הפוליטי למנות מפקד-עליון או רמטכ"ל" כרצונו החופשי. כל מינוי היה זקוק, לפחות, להסכמתה האילמת של כל הקצונה הגבוהה. גם אדולף היטלר, הדיקטטור הכליכול, לא היה מסוגל במרבית שנות שלטונו למנות אלא את המפקדים והרמטכ"לים שהיו מקובלים על הקצונה. גם לא היו מועמדים אחרים בנמצא - כי הפיקוד על צבא בן עשרות דיביזיות מחייב ידע וסגולות שהם פרי נסיון של עשרות בשנים, תקופה בה הפך הקצין לחלק מן האורגאניזם של צמרת הצבא.
המיבנה האירגוני והרמה האנושית של צבא זה נחשבו לאחד ההישגים הגדולים של האנושות כולה. פילוסוף גרמני קבע כי הכנסיה הקאתולית והקצונה הפרוסית הן שני הארגונים היעילים ביותר עלי אדמות.
איך נהרס ארגון זה ? כאשר הגיע הרייך השלישי לסיומו הנורא, היתה הקצונה הגרמנית הרוסה. בתור גוף, היא לא נפלה בקרבות, גם לא נרצחה על-ידי הגסטאפו. היא התאבדה התאבדות קולקטיבית תהליך של הידרדרות מוסרית, שהחל ערב עלותו של היטלר לשלטון, ושנמשך בקצב גובר והולך עד למעמקי ההשפלה שלמחרת המרידה של 1944.
השיטה הצבאית הגרמנית היתה בנויה על עבודת-צמד. מן הדרג העליון ועד למטות נמוכים, העמידה שיטה זו ראש-מטה בצד המפקד האחראי. ההנחה היתה כי איש-המטה הוא טיפוס אינטלקטואלי, המחשב את הסיכויים ומגבש הצעה סופית - וכי המפקד הוא טיפום בעל כושרהחלטה המקבל על עצמו את האחריות והמנהיג את היחידה בפועל. כמה מגיבוריה העיקריים של הקצונה הגרמנית היו ראשי-מטה גאוניים שלא פקדו מעולם על עוצבות גדולות. כי קצונה זו, בניגוד לצה"ל, העריכה תמיד את הקצין האינטלקטואלי, מסוגם של קלאוזביץ, גנייזנאו ולודנדורף.