של הבראה משקית - ורק מעטים הבינו כי זוהי הבראה כוזבת, מאחר שהיתה קשורה כולה בתכניות-מלחמה.
הקצינים הצעירים התלהבו מן המצב ושרו בהתלהבות את שיר הורסט וסל. הקצינים הבכירים הסתייגו מן המשטר, אך השלימו עמו. כך בוצע המעבר מן הרייכסוור" אל ה"וורמאכט" * באוירה של ליכוד פנימי.
כל עוד עסק היטלר בחימוש, יכלו ראשי הצבא להשלות את עצמם שדיבוריו על מרחב-מחייה וכיבושים אינם אלא להטוטי-תעמולה. אולם שאננות זו הגיעה לקיצה כאשר פלש הצבא הגרמני במארס 1936 לאזור הריין. הגנדאלים הזדעזעו. לא מפני שפיקפקו בזכות גרמניה לעשות את הדבר, אלא מפני שחששו מפני התוצאות.
הצבא הגרמני לא היה מוכן לשום מלחמה - והגנראלים ידעו זאת.
מכה נגדית צרפתית, ולו גם קטנה, היתה ממוטטת את הרייך השלישי תוך כמה שעות. בפעם הראשונה עלה בדעת הגנראלים כי בראש המדינה עומד שחקן-פוקר מטורף. ובפעם הראשונה נוצר מגע רציני בין ראשי-הצבא, במגמה להפיל את היטלר, כדי להציל את גרמניה.
המשתתפים בקשר היו גדולי הצבא, הקצינים המהוללים ביותר, אך היזמה היתה בידי בעלי דרגות נמוכות יותר, שקישרו בין האלופים,
* וורמאכט - "עוצמת המגן" - היה, החל מ-1935, השס הכולל של הכוחות המזויינים הגרמניים. המפקד וקציךהמיבצעיס של הוורמאכס היו ממונים להלכה על המפקדים והרמטכ"לים של הצבא, חילהים וחיל-האויר. אך למעשה היו שלוש הזרועות עצמאיות במידה רבה, והגוף הצבאי החשוב ביותר בגרמניה היה הפיקוד ("אובר קומנדו") של הצבא. היתה זאת דוגמה אופיינית לכפילות המכוונת ששררה במשטר הנאצי.