המריצו אותם, פנו אל מצפונם ואירגנו את הצעדים המעשיים. התוכנית, שלא שונתה עד 1944, היתה פשוטה בתכלית: מפקד העוצבה הקרובה ביותר לברלין יפלוש לעיר, יאסור את היטלר ויכונן ממשלת-מעבר.
הגנראלים לא העלו עדיין על דעתם שמותר להרוג את ראשהמדינה - כי לגבי אדם שחונך בגרמניה הישנה, עצם הרעיון של רצח פוליטי היה כה מתועב, שאסור היה אף לחשוב עליו. תחת זאת רצו הגנראלים להעמיד את היטלר ואת שאר המנהיגים הנאציים העיקריים בפני בית-משפט מוסמך, שידון אותם על פשעיהם.
אולם ההפיכה לא יצאה לפועל בשנת 1936. מדוע ? כי היטלר הצליח. הצרפתים לא הגיבו על הפרובוקציה - אף שהמודיעין שלהם מסר להם בלי ספק כי העוצמה הצבאית הגרמנית עודנה עומדת על כרעי תרנגולת, וכי התערבות של שתיים-שלוש דיביזיות מספיקה כדי לגרש את חיילי היטלר מאזור הריין. לצרפת היה צבא סדיר של כמה עשרות דיביזיות.
האדישות של מעצמות המערב בשנים אלה, כאשר כל הקלפים עוד היו בידיהן, היתה טרגדיה היסטורית. לצרפת היו בריתות צבאיות עם צ׳כוסלובקיה, פולין ויוגוסלביה. הצבא הפולני לבדו עוד היה די חזק כדי להנחית מכודמוות על היטלר, שלא יכול היה לעמוד במלחמה בשתי חזיתות. הרודן הפולני, מרשל פילסודסקי, אף הציע בשלב מוקדם ביותר מלחמה מונעת. המערב לא היה מוכן לכך.
כי בינתיים קם במערב דור חדש, שהביט בעין זועמת על הסכם וורסאי האווילי. ראשי הציבור באנגליה ובצרפת השתעשעו באשליה כי היטלר הוא, בסיכום, אדם מועיל, באשר כל כוונותיו מופנות נגד ברית-המועצות. הסיכוי שהיטלר וסטאלין יהרגו איש את רעהו, וישחררו את העולם מסיוט כפול, היה פיתוי עצום לממשלות המערב - והיטלר ידע לנגן על נימה זו בכשרון רב.
היטלר ניצח - והגנראלים החלו שואלים את עצמם שמא אין הברנש מטורף, ככלות הכל. ההפיכה נדחתה עד למשבר הבא.