הוורמאכט לא היה עדיין מוכן להילחם בשתי חזיתות. לא היה לו כוח להגן על הגבול המערבי מול התקפה צרפתית-בריטית, בשעה שהיה עסוק בקרבות במזרח. יתר על כן, הגנרלים לא האמינו אפילו כי הוורמאכט המהולל יוכל להבקיע את הביצורים הצ׳כיים המצויינים, מאחוריהם החזיקו הצ׳כים 35 דיביזיות משוכללות, מצויידות היטב.
בשיא המשבר החליט הרמטכ"ל של הצבא, בק, שהיה אוהד הנאצים לשעבר, לנקוט ביוזמה שתמריד את הגנרלים. הוא התפטר באופן הפגנתי, אחרי שהגיש דו"ח שהוכיח כי תוכניתו של היטלר, אינה רצינית מבחינה צבאית. אולם הגנרלים האחרים לא חיקו אותו. בק נשאר בודד - והפך מאותו רגע, ועד הסוף המר. הדמות המרכזית של הקשר נגד היטלר. במקומו נכנס לתפקיד הרמטכ"ל פראנץ האלדר, אנטי-נאצי מושבע גם הוא.
הפעם היתה התכונה רצינית. מנוי וגמור היה עם הקושרים, שכללו את המפקד הראשי של הצבא ואת הרמטכ"ל החדש, למנוע בכל מחיר את המלחמה האבודה. הם שלחו כמה שליחים רמי-מעלה ללונדון, להזהיר את הבריטים בפגי תוכנית-המלחמה הנאצית, ולדרוש מהם כי יהיו תקיפים בעמדתם נגד היטלר. בק ושותפיו האמינו כי יוכלו לבצע ולהצדיק את ההפיכה רק אם ישכנעו את העם הגרמני כי הצילו אותו מפני מלחמה חסרת-סיכויים. הם ידעו כי העם לא רצה במלחמה. הדבר הוכח בצורה חותכת על-ידי היחס האדיש והעויין שגילו המוני ברלין כאשר ערך היטלר באותם הימים מיצעד-ראווה גדול בעיר.
ואז קרה האסון, שהוביל בעקביות אכזרית לרצח המיליונים. ראשהממשלה הבריטי, נוויל צ׳מברליין, נכנע להיטלר. בזה אחר זה ערך מדינאי תמים ובלתי-מוכשר זה שלושה ביקורים אצל היטלר, כשהוא נושא עמו את מטרייתו המפורסמת. הוא סיפק את כל דרישות היטלר, למרות שזה הגדיל אותן מפעם לפעם תוך כדי המשא-והמתן. בהסכםהקלון של מינכן מסרו הבריטים והצרפתים להיטלר את חבל-הסודטים, שכלל את כל הביצורים ואוצרות-הטבע של צ׳כוסלובקיה. הארץ