האחרונות, השתיקה בשעת חיסולם של שלייכר, בלומברג, פריטש ובק, הביאה להידרדרות נפשית, אחוזי פיקפוקים, היסוסים ולבטים, שיחקו הגנראלים ברעיון ההפיכה, מבלי להגיע להחלטה.
רצון ההפיכה עמד ביחס ישיר להצלחות היטלר, שנתגלה תחילה כאיסטראטג מוכשר ונועז. ככל שגברו נצחונות הצבא, כן הצליחו הגנראלים לדחוק את מצפונם לפינה. ככל שגברו הכשלונות, כן גברה נכונות הגנראלים לעשות משהו.
דבר אחד בטוח: מעולם לא נכנסו מפקדי-צבא בהתלהבות מעטה יותר למלחמה, מאשר הגנראלים הגרמניים למלחמת-העולם השניה, שהיתה כולה יזומה על-ידי גרמניה. הגנראלים הבכירים לא האמינו אף לרגע בנצחון הסופי. הם התייחסו בספקנות גמורה להערכות היטלר, שעוד ערב המלחמה לא האמין כי בריטניה וצרפת אמנם יחושו לעזרת פולין. להיטלר, שלא סייר מימיו ברחבי העולם, לא היה כל מושג על האפשרויות האדירות של ארצות-הברית. בכוחה הצבאי של ברית-המועצות זילזל זילזול מוחלט. הגנראלים, למודי מלחמתהעולם הראשונה, ידעו כי מול קואליציה אדירה זו אין לגרמניה סיכוי לנצח.
אולם תחילה הלך היטלר מחיל לחיל. הוא התערב אישית בכל תוכניות הצבא, עודד גנרלים בעלי מושגים חדשניים, כמו אלופיהטאנקים היינץ גודריאן וארווין רומל, שם את הדגש על רעיון "מלחמת-הבזק", המפעיל טורי-שריון ולהקות מטוסים בשילוב הדוק. רעיון זה נולד בבריטניה, למחרת מלחמת-העולם הראשונה, כאשר קומץ פרשנים - כמו הגנרל פולר והסדן לידל הארט - הסיקו את המסקנות מנסיון הקרבות. באנגליה ובצרפת נשאר קולם קול קורא במדבר, אך בגרמניה נקראו ספריהם בעיון. עתה הבשילו פרי עשיר - נגד בריטניה.
פולין נמחצה במכה אחת. האיוולת הצבאית של שליטיה לא נפלה מאיוולתם המדינית. הפגמים הממאירים של הצבא הוסתרו ע"י פולחן