הבטחון. צבאם הפך אליל מקודש, חדל להיות מכשיר מעשי למשימות מוחשיות. טורי-השריון הגרמניים נתקלו בגדודי פרשים, שהסתערו עליהם בחניתות. אחרי שהתמוטטה החזית, תפס סטאלין את החלק המזרחי של פולין ואת המדינות הבאלטיות, ניסה לכבוש את פינלנד.
אחרי הפוגה של כמה חדשים ("המלחמה המדומה" או "מלחמתהישיבה") פרצו טורי-השריון הנאציים את החזית הצרפתית, כבשו את פאריס ואת חוף התעלה הבריטית. דנמרק, נורבגיה, הולנד, בלגיה וצרפת נכבשו במיבצע מזהיר אחד. בריטניה נשארה לבדה במלחמה.
לאחר מכן פנה היטלר מזרחה. הוא נואש מלכבוש את בריטניה,
הידק את קשריו עם הונגריה, רומניה ובולגריה, וכבש את יוגוסלביה ויוון. העולם עמד משתאה מול היעילות הצבאית הגרמנית, הגנרלים הגרמניים לא יכלו להכחיש כי יש להיטלר אינטואיציה צבאית מפליאה. אך היטלר עצמו הגיע לאחר מכן למסקנה כי איבד את עולמו דווקא במיבצע המזהיר של כיבוש יוגוסלביה ויוון. כי שבועות יקרים אלה של אביב 1941 חסרו לו כאשר פנה סוף-סוף להגשמת השאיפה האמיתית של חייו: כיבוש מרחב-המחייה ברוסיה.
במיבצע זה נתגלו בפעם הראשונה חילוקי-דעות מקצועיים חריפים ביותר בין הטר"ש הגאוני לבין המרשלים למודי-המקצוע. הגנרלים הטיפו לריכוז המאמץ בהתקפה גדולה אחת לעבר מוסקבה. היטלר שזילזל ברוסיה, החליט לפזר את כוחו בכמה התקפות מקבילות, מהן אחת לכיוון דרום. התפצלות זו, וקוצר הזמן עד לרדת החורף, היו בעוכריו. ההתקפה נבלמה בשערי מוסקבה - וכך הוכרעה למעשה המלחמה.
בשנה הבאה נעשה עוד נסיון גדול אחד. הפעם רוכזו הכוחות בדרום, הסתערו לעבר סטאלינגראד והקווקז. אותה שעה פרץ רומל האגדתי לתוך מצריים, הגיע לאל-עלאמיין, איים על אלכסנדריה. לתושבי ארץ-ישראל היה נדמה כי הנה הגיע הקץ: היטלר יתקיף את