חוסר-האחריות הצבאי של היטלר סיפק לגנרלים המהססים סיבה נוספת לסילוק הפירר מתפקידו. בהיותם משוכנעים כי המלחמה אבודה, וכי היטלר אף מחיש את האבדון בטירופו האישי, הקשיבו עתה ביתר נכונות להפצרות חוגי-הקושרים.
שאלודהאמלט: "לבצע הפיכה צבאית או לא לבצעה?", שריחפה בהלל הצמדת הצבאית כמעט מן היום הראשון של הרייך השלישי, הפכה עתה, בעיני הגנרלים העיקריים, לשאלת-החיים של גרמניה עצמה.
כל אותן השנים לא שבתו הקושרים הצבאיים אף לרגע. המכונה הצבאית הגרמנית כיסתה את מפת אירופה. נחשולי אדם ונשק זרמו •ממוסקבה לגבול הספרדי ומן האיזור הארקטי עד מבואות אלכסנדריה. בכל התכונה הזאת לא הרגיש איש באנשים קטבים, שעברו מאלוףמיקוד לאלוף-פיקוד, קיימו שיחות חשאיות, משכו חוטים, קשרו קשרים. שום גנרל לא הלשין עליהם מצולם, ואיש מהם לא נתפס.
מי היו אלמונים אלה? מי יכול היה לנצח על פעולה נרחבת כזאת מבלי לעורר השד? רק מנגנון אהד: אגף-המודיעין, שסוכניו היו רשאים להסתובב בכל מטה מבלי לעורר תשומת-לב. היה זה כמו ברומאן סאטירי: ראש-המשטרה היה גם ראש-כנופיית הגנבים. אגףהמודיעין של הוורמאכט היה גם מרכז ההפיכה האנטי-נאצית.
בראש האגף עמדה אחת הדמויות המופלאות ביותר של הרייך השלישי, האדמיראל* וילהלם קאנאריס, גרמני ממוצא יווני, אנטי-
* אגף-המודיעין - שנקרא "אבוור" ("הגנה", הכוונה להגנה מפני ריגול) - היה משותף לכל זרועות הוורמאכט. קאנארים, איש חילהים, קיבל את התפקיד לפי התור בין הזרועות, מכיון שקודמו היה איש צבא-היבשה.