לפחות שש פעמים נכשלו נסיונות להרוג את היטלר. מוקש, שהיה מוסווה כבקבוק קוניאק, הוחדר למטוס בו טס, אך הנפץ לא פעל. פעם אחרת עזב היטלר את אולם-הישיבות לפני שהוכנס לשם המוקש. לבסוף הצליח-קצין אידיאליסטי לפוצץ מוקש. הוא היה נינו של גנייזנאו, אליל הצבא הפרוסי.
הרוזן קלאוס פון-סטאופנברג היה אלוף-משנה בן 37, שאיבד במלחמה עין אחת וזרוע אחת. בידו השניה שרדו רק שלוש אצבעות. מזועזע על-ידי מעשי-הזוועות נגד היהודים, החליט אציל יפה-תואר זה לעשות מעשה שיכפר על עוונות המטכ"ל הגרמני.
ב-20 ביולי 1944 הוזמן למפקדת הפירה בפרוסיה המזרחית, כדי למסור דו"ח על מצב צבא-המילואים. בשעה 12 בצהריים נכנס לצריף בו קיים היטלר את ישיבת הפיקוד היומית שלו. הפירר האזין להרצאתו של הגנרל אדולף הויזינגר (כיום מראשי הצבא הגרמני) על המצב בחזית המזרחית. סטאופנברג דחף את תיקו, שהכיל פצצת-זמן, מתחת לשולחן והתגנב החוצה. בשעה 12,42 התפוצצה הפצצה.
סטאופנברג ראה את הצריף מתפוצץ, את גופות הקצינים עפות החוצה. הוא היה בטוח כי היטלר מת, טס במטוסו ישר לברלין, נתן את אות המרד. לפי התוכנית, היה אחד הקושרים צריך לנתק את רשתהתקשורת של מיפקדת הפירר, בעוד יחידות-הצבא תופסות את תחנות׳ השידור בברלין, אוסרות את גבלס וכובשות את הבניינים העיקריים.
אולם היטלר לא מת. הוא נפצע קל בזרועו, עור-התוף בשתי אוזניו נקרע. שולחן כבד הגן עליו. בצריף הקל-יחסית, לא פעל המוקש בעוצמה הראוייה. אילו ערך היטלר את הפגישה המכרעת בבונקר סגור, כפי שקיוו הקושרים, היה המוקש קוטל את כל הנוכחים.
הקושרים לא ידעו שהיטלר ניצל. הם שקדו עדיין על תוכניותיהם בבניין משרד-הבטחון, כאשר שידר גבלס בתחנת-השידור את הידיעה כי היטלר חי וכי נכשל קשר צבאי. הקושרים לא דאגו למנוע שידור הודעה כזאת. הקשר התמוטט, אף שבכמה מיפקדות ברחבי אירופה כבר התחילו המפקדים המקומיים לכלוא את אנשי הס.ס. והגסטאפו.