כי שוב אין מתייחסים אליהם כאל חיילים, אלא כאל שאר אנשי הס.ס. - אירגון שהוכרז בפסק-הדין של משפט נירנברג כ"ארגון פושע". נשללו מהם הגימלאות שהוענקו לחיילים רגילים. המשטר החדש התייחס אליהם בהסתייגות. וגרוע מכל: בעוד שספרות ענפה החלה מתארת את עלילות-ד,גבורה של הצבא הסדיר, לא הוזכרו עלילות הס.ס. הקרבי כלל, או רק בדרך אגב.
האם היה יחס זה צודק? אנשי הס.ס.-ד,קרבי טענו שלא, ונתנו ביטוי קולני להתמרמרותם. רבים מן הגנראלים של הצבא קיבלו את דעתם והכריזו שהס.ס.-הכללי אומנם היה אירגון פושע, אך שהס,ס.הקרבי לא היה אלא צבא רגיל ומשובח, שהגן על מולדתו. הם הצביעו על העובדה כי לבסוף היו רוב חיילי ה0.ם.-הקרבי מגוייסים רגילים, שאיש לא שאל אותם לרצונם, וכי גם מבחינות אחרות ניטשטש והלך ההבדל בין הדיביזיות הצבאיות הרגילות לבין אלה של הס.ס.-הקרבי.
אמר קונראד אדנואר: "אנשי הס.ס.-הקרבי היו חיילים כמו כולם!" הוסיף לפני שנתיים יוזף שטראוס, שר-הבטחון של גרמניה המערבית: "ידועה דעתי האישית על ההישגים של עוצבות הס.ס.-הקרבי שלחמו בחזית. היא כלולה ביחס-הכבוד שאני רוחש לחייל הגרמני שלחם במלחמת-העולם האחרונה."
כבר ב-1955 הרים גנראל ידוע, פון-מאנטויפל, את קולו למען הרהביליטציה הכללית של הס.ס.-הקרבי. הוא אמר: "אני יודע זה מכבר כי אנשי ה0.ס.-הקרבי היו אנשים הגונים... אבל נסו להסביר לאנשים בחו"ל כי לא יהיה כל קשר בין הס.ס.-הקרבי לבין הגסטאפו ושרות-הבטחון! נסו פעם להסביר כי הס.ס.-הקרבי לא הרג יהודים, אלא עורר פחד בלב הסובייטים בגלל כושרו הצבאי המצויין!"
דווקא מפני שיש גרעין של אמת בטענות אלה, מסוכנות הן שבעתיים. כי הס.ס.-הקרבי אמנם היה צבא - אך לא רק צבא. הוא היה גם ס.ס.