היהודים. פעולתם של קורט בבר וישראל קסטנר, שהביאה למסירת מהנות-הריכוז לידי הצבא האנגלו-אמריקאי ללא רצה יושביהם, היתה גם היא קשורה בכוונה זו של הרייכספירר-ס.ס.
"הגשתי את הדו"ח האחרון שלי להימלר, הודש אהד,לפני הכניעה הסופית." סיפר אייכמן. "הרייכספירר ניהל במשך כמה זמן משאומתן על גורל היהודים עם הרוזן ברנאדוט. הוא רצה שנשמור במקום בטוח, לפחות מאה מן היהודים החשובים ביותר שנוכל לשים עליהם את ידנו. כך קיווה לחזק את עמדתו, כי כמעט עד הסוף היה היטלר אופטימי לגבי אפשרותו לכרות שלום נפרד. ,נשיג חוזה-שלום,׳ אמר לי, בטפחו על ירכו, ,נאבד כמה נוצות, אבל זה יהיה הוזה טוב.׳ זה היה באמצע אפריל, 1945.
"היטלר המשיך ואמר שעשה כמה שגיאות. 'אגיד לך דבר אחד, אייכמן,׳ אמר. 'אילו היה עלי לעשות את הכל עוד פעם, הייתי מקים מחנות-ריכוז לפי השיטה הבריטית*. בענין זה עשיתי משגה חמור.׳ לא ידעתי למה בדיוק הוא מתכוון, אך הוא אמר זאת בצורה כה נעימה ועדינה, שהבנתי כי כוונתו למחנות-ריכוז יותר אלגנטיים, מחוכמים ונימוסיים."
אנשי הס.ס. לא נתגלו כזרע-אדונים ביום המבחן האחרון. אייכמן עצמו מתאר את המתרחש במפקדת הגסטאפו כך: "כל אחד מפקידי הגסטאפו נחפז עתה לבחור לו פירמה אזרחית, כדי לטעון אחר-כך כי עבד אצלה בשנים האחרונות. הוא השתדל להשיג תעודות-תעסוקה,
* במלחמת-הבורים, בראשית המאה הנוכחית, הקימו הבריטים את המחנות הראשונים שזכו לתואר "מחנות-ריכוז". במחנות אלה נכלאה האוכלוסיה האזרחית באכזריות רבה, כדי למנוע תמיכה. מן הלוחמים הבוריים. הדבר עשה בשעתו רושם מזעזע בעולם התרבותי, ובייחוד בגרמניה, אף כי השיטות היו עד אין שיעור יותר הומאניות מאשר במחנות הנאציים, שנקראו בכוונה באותו שם.