׳הוראות׳ או חליפת-מכתבים מן הפירמה - בקיצור, כל דבר שיוכל לעזור לו אחרי המלחמה להסתיר את תפקידו האמיתי מעיני החוקרים. במשרד הגסטאפו היו מאות בלאנקים של פירמות אזרחיות, ואם חסר בלאגק מסויים, יכולנו להדפיסו.
"אפשר היה לראותם מצטופפים מסביב לפקיד האחראי שרשם לעצמו, בפרוטרוט, אילו ניירות מזוייפים היה ברצון כל אחד לקבל. זו האמת: מכל ראשי המחלקות בגסטאפו, שהיו בברלין, הייתי היחיד שירק על תעודות מזוייפות אלה... נשאתי עמי אקדח צבאי. אמרתי למילר (ראש הגסטאפו): ,איני זקוק לניירות אלה. ראה-נא, זאת התעודה שלי. כשלא אראה מוצא אחר, זאת תהיה התרופה האחרונה שלי. איני זקוק לשום דבר אחר׳."
לאחר מכן פגש אייכמן בהרי אוסטריה את קאלטנברונר, ראש שרות-הבטחון והאיש מס׳ 2 של הס.ס. רוצח ההמונים ישב ליד שולחן, שיחק בקלפים עם עצמו ושתה קוניאק. כשנפרד מאייכמן, הפליט: "הכל שטויות. המשחק נגמר."
ואמנם, הוא נגמר. היחיד שלא הבין זאת היה היינריך היטלר. היטלר התאבד בבונקר שלו*, אחרי שנשא לאשה ברגע האחרון את אווה בראון, שהיתה מעין פילגש-עוזרת-מנהלת-משק אצלו בשנים האחרונות. גבלס התאבד יחד עם אשתו וששת ילדיו. מארטין בורמן נעלם, ונהרג כעבור שנים בידי רופא יהודי בארגנטינה, שהתייעץ עם גופים ישראליים. אולם היטלר עוד קיווה.
ימים מעטים לפני הסוף, שמע היטלר כי רדיו לונדון הודיע על נסיון של היטלר להיכנס למשא-ומתן על חוזה נפרד עם מעצמות
* כנראה. כפי שהוכח על-ידי חוקרים רציניים, אין כל הוכחה סופית לכך, כי ההתאבדות לא היתה נזבויינות. אולם לאור אופיו של היטלר ומצב-רוחו בימים האחרונים, יש להניח כי אמנם ירה בעצמו ונשרף בחצר משרד ראש-הממשלה, שעה קלה לפני כיבוש המקום בידי הרוסים.