ההמון. החכמים-בלילה אינם מבינים זאת, והדבר מוכיח את עצלנותם המחשבתית ואת שחצנותם.
"...כוח-הקליטה של ההמון הרחב מוגבל מאד. הבנתו מועטה. לעומת זאת גדול כודרהשיכחה שלו. על כן חייבת כל תעמולה מוצלחת להתרכז בכמה נקודות מעטות מאד. את הנקודות האלה עליה לתרגם לסיסמות ולחזור עליהן כל כך הרבה פעמים, עד כי גם האיש האחרון בהמון יקבל את הרושם המבוקש."
ושוב: "העם הוא, ברובו המכריע, בעל תכונה נשית מובהקת.
על כן נקבעים מחשבתו ומעשיו על-ידי תחושה רגשית, ולא על-ידי הגיון מפוכח. ואילו התחושה הרגשית אינה מסובכת. היא פשוטה מאד ועשויה מיקשה אחת. היא מכירה רק חיוב או שלילה, אהבה או שינאה, צדק או אי-צדק, אמת או שקר. היא אינה מסוגלת לתפוס דבר שהוא חציו כך וחציו אחרת."
"מה היו אומרים על פלאקאט שתפקידו למכור סבון חדש, אך המודה, כי גם סוגי-סבון אחרים הם די טובים ? היו מנידים את הראש למראה פלאקאט כזה. הוא הדין לגבי התעמולה הפוליטית. אין זה תפקיד התעמולה לשקול עד כמה צודק כל אחד. היא חייבת להדגיש את האמת הבלעדית של טענותינו שלנו".
"התעמולה אינה קיימת כדי לעניין אדונים מפונקים, הזקוקים לשינוי תכוף של התפריט. היא קיימת כדי לשכנע, ולשכנע את ההמון. אולם ההמון, בגלל כובד תפיסתו, זקוק לזמן ניכר כדי לעכל עניין מסויים. המושגים הפשוטים ביותר ייחרתו בזכרונו רק אחרי שחזרו עליהם באוזניו אלפי פעמים... כל תעמולה, הן המסחרית והן הפוליטית, מגיעה לכלל הצלחה רק בדרך ההתמדה ואחידות התוכן."
נדמה, שלגבי הסברת עקרון החזרה האינסופית, השתמש היטלר באותו עקרון עצמו. הוא לא חשש לחזור על עצמו כמה וכמה פעמים בספרו. "הנואם הטוב ביותר באסיפת-עם אינו זה הקרוב ביותר לאנשי האינטליגנציה הנוכחים בה, אלא זה הכובש את לב ההמון".