התעמולה צריכה תמיד להתקיף, ולעולם אסור לה להתגונן ולהתווכח: "העם מעדיף תמיד את התועמלן המתקיף ללא רחם את יריביו, על התועמלן המנסה להוכיח את צדקתו של עצמו. התועמלן המוותר על השמדת הזולת, נראה בעיני העם כאיש המפקפק באמת של עצמו."

ובעיקר: התועמלן הטוב חייב להמציא מכנה משותף לכל אויביו. קאפיטליסט וקומוניסט, דמוקראט וריאקציונר - לכולם יש להדביק תווית אחידה, כפי שעשה היטלר עצמו, כאשר הגדיר את כולם כמשרתי היהודים!, כי: "האמנות של כל מנהיגי-ההנוונים הגדולים, בכל התקופות, התבטאה בכך שלא פיצלו את תשומת-הלב של עמיהם, אלא ריכזו אותה נגד אוייב אחד ויחיד. זוהי הגאוניות של מנהיג גדול: שהוא מצליח לעורר את הרושם כי גם האוייבים השונים לגמרי זה מזה, שייכים למעשה לסוג אחד. כי בעל האופי החלש והבלתי-בטוח, מתחיל לפקפק בצידקתה של תורה שיש לה אוייבים רבים. המון הרואה את עצמו במאבק נגד אויבים רבים, מתחיל להיות אובייקטיבי ולשאול את עצמו: היתכן כי כל האחרים טועים, ורק העם שלי, או התנועה שלי, צודקים ד על כן יש לרכז את כל האוייבים השונים כך שנדמה יהיה להמון כאילו הוא לוחם רק נגד אוייב אחד. כך גוברת האמונה בצדק העצמי, ויחד עמה ההתמרמרות נגד האוייב המתקיף צדק זה."

זוהי פקחותו של האיש שגדל בשבונות-העוני, שהכיר את האדם מנקודת-הראות של הסמרטוטר. זוהי פקחות המסוגלת להצליח ואכן הצליחה. אך אין זו חכמה המסוגלת לבנות, לעצב צמרת של אנשים בעלי-רמה, להקים תנועה המגלמת משטר חדש וסדר חברתי חדש. ’¹היפך: "כוחה של תנועה פוליטית אינו טמון ברמה הרוחנית הגבוהה והעצמאית של חבריה כיחידים, אלא בציות הממושמע של החברים להנהגה הרוחנית. ההנהגה היא המכרעת. כאשר שני צבאות נאבקים זה בזה, לא ינצח הצבא שכל אחד מחייליו זכה להשכלה האיסטראטגית הגבוהה ביותר, אלא הצבא שיש לו הפיקוד הטוב

231