וחבושי כובעים צבאיים-למחצה. כי זוהי אסיפה פוליטית של מפלגתהפועלים הנאציונל-סוציאליסטית הגרמנית, מפלגה המטיפה לאלימות פוליטית. חוץ מזה נועדו צעירים בריאים אלה, בעלי הכתפיים הרחבות והפנים הנועזים, לעורר תחושה של כוח ועתיד.
רבים מן הנוכחים שילמו בעד הזכות להיות כאן - משהו בין חמש אגורות ועשר לירות, בהתאם לאמצעיהם ומקומות ישיבתם. בכל זאת האולם גדוש. הוא תמיד גדוש. עליו להיות גדוש. המפלגה היתה מבטיחה שיהיה גדוש, אפילו היתה צריכה לשלם לקהל. כי אולם גדוש הוא הוכחה להצלחה.
אך למעשה אין צורך לשלם לקהל. כי הערב ידבר אדולף היטלר, המנהיג, בכבודו ובעצמו.
השעה מאוחרת. אסיפות נאציונל-סוציאליסטיות מתחילות תמיד באיחור-מה. זה משווה להן חשיבות נוספת.
לפתע פותחות תזמורות צבאיות בתרועה. תזמורת אחת או ארבע תזמורות, מ.-20 עד 200 כלים, עם שפע של חצוצרות ותופים גדולים. הן מנגנות שיר-לכת. הדלת המרוחקת ביותר מדוכן-הנואמים נפתחת, וניסי המפלגה מופיעים. הם גדולים ומוזהבים. מעל לדגל המתוח לאורך המוט, מתנוסס צלב-קרס מברונזה, מוקף עיגול׳ ומעליו נשר של ברונזה. נושאי-הניסים מתקדמים בחגיגיות איטית, בעוצבה מכונסת, ומתייצבים לרגלי דוכן-הנואמים. כאשר הם עוברים בין הקהל, פותחת קבוצה של חברי-מפלגה מאומנים-היטב, בהנהגת מפקד בלתי-נראה, בשאגה אדירה: "הייל! הייל! הייל!" זה מדבק. רוב הקהל מצטרף ל"הייל" * השלישי.
* אי-אפשר לתרגם לעברית את המילה הגרמנית "הייל". המלים "אשרי", "האח" ו"הידד" רחוקות מלמצות את התוכן הרגשי של מילה גרמנית עתיקה זו. בצורה זו או אחרת, היתה ברכה זו נהוגה בחוגים לאומניים ואנטי-שמיים בגרמניה ובאוסטריה זמן רב לפני היטלר.