רבים סברו, בטעות, כי גבלס הוא הממציא הגאוני של התעמולה לבקבוקינו. שים ממול, במיבנה הגדול, אנו מייצרים את הבקבוקים. כל האגף משמאל משמש להדפסת התוויות וחומר הפרסומת."
"והמחסן הקטן ההוא?" שאל אחד המסיירים.
"הסוכה ההיא ? נו טוב, באיזה שהוא מקום אנחנו צריכים לייצר גם את האודול!"
סיפור זה אינו משקף את מהות המפלגה הנאצית. כי היטלר כלל לא הסתיר שבעיניו היתה התעמולה התוצר העיקרי, כל השאר לא היה אלא תוספת-לווי. במאבקים הראשונים על השלטון במפלגה לא דרש לקבל לידיו את תפקיד היושב-ראש, אלא רק את תפקיד ראש מחלקתהתעמולה. לא היתה זאת צניעות-יתר. הוא האמין אז, והוא נשאר מאמין עד היום האחרון, כי התעמולה היא המכשיר הפוליטי היסודי, אמצעי כל-יכול להגשמת כל מטרה שהיא.
גישה זו לא השתנתה כאשר הגיע לשלטון. להיפך, הוא מיהר להקים מיניסטריון מיוחד לענייני תעמולה - המשרד הממשלתי היחיד בעולם שקרא לעצמו בגלוי ובפירוש בשם זה. בדרך כלל נוהגות הממשלות להסוות משרדים מסוג זה, לכנותם "מיניסטריון המודיעין" או "מינהל ההסברה". לשר-התעמולה מינה היטלר את יוזף גבלס, שהיה עד אז מנהל מחלקת-התעמולה של המפלגה, נוסף על תפקידו כגאולייטר של ברלין.
רבים סברו, בטעות, כי גבלס הוא הממציא הגאוני של התעמולה הנאצית. לאמיתו של דבר לא היה אלא תלמידו של היטלר, איש-ביצוע מזהיר לתורת אדונו, עוד בימי המאבק על השלטון. בהצטיין גבלס בתעמולתו הגסה ובתחבולותיו הציניות, עלה אף על היטלר.
דוגמה לשיטות הנאציות: באביב 1928 נאם גוסטאב שיטרזמן, שר-
החוץ הגרמני, במינכן. שטרזמן, מנהיג מפלגה ימנית שמרנית, היה אז אחד הגרמנים המכובדים ביותר בעולם, האיש שהצליח להחזיר את