פרשן אחד: "שפה שאמרו בה ,היכנסו לתאי-הגאזים', שוב אינה יכולה לשמש לשירה."
כיום פורחת גרמניה. בתי-חרושת מעלים עשן בארובותיהם, הכבישים עמוסים, "הפלא הכלכלי" ממלא את כיסי הגרמנים בכסף. אולם מבחינה תרבותית, גרמניה היא בית-קברות - והצמדת הרוחנית שלה יודעת זאת. גרמניה כולד. דומה לאדם שנורה בראשו והמוסיף עוד לרוץ כמה צעדים, לפני שהוא כורע ונופל.
יתכן שתמונה אחרת מתאימה יותר. יכול אדם לחלות בלויקמיה מבלי לדעת זאת. אדם כזה יכול להצטיין במבצעים אתלטיים, להשיג שיאים עולמיים - אך גורלו נחרץ. לשד עצמותיו שוב אינו פועל כראוי. מותו אינו אלא שאלה של זמן.
בגופה של אומה יש שיכבה דקה המייצרת את התרבות הלאומית.
זה לשד העצמות של האומה - שיכבת המשוררים והאמנים, המחנכים ואנשי-הרוח. שיכבה זו נרצחה בגרמניה. חלקה נשלח לגלות, חלקה נקטל במחנות-הריכוז, חלקה נדרש לעשות שקר בנפשו ושקע בבוץ של זנות רוחנית. כיום יכולה גרמניה להשיג שיאים של ייצור ולהקים מפעלים למכוניות. אך אין היא יכולה לייצר תרבות, לחדש את תאי האורגאניזם הרוחני שלה. כאומה היא נידונה לכליון. היא יכולה לייצר נאציזם חדש, מיליטריזם חדש - אך רוחה של האומה מתה.
זאת היתה ההצלחה הסופית של היטלר. הוא השמיד את גרמניה.