עצמו - שנעלם בלהבות, כאליהו הנביא. כדי להימלט מתסבוכת זו, קבעו המנצחים, במשפטי-נירנברג, את הכלל שכל אחד היה אחראי למעשיו - מבלי להתחשב כלל בשאלה אם קיבל פקודות ממפקדיו או לא. רוצח אינו יכול לטעון בדין: אמרו לי לרצוח. גנב אינו יכול לטעון: אמרו לי לגנוב. אותו עקרון נקבע במשפט כפר-קאסם.
זה עקרון חיוני מבחינה פלילית ומוסרית. בלעדיו לא תוכל האנושות להתגבר על החיידק הנאצי בגופה. התרבות ההומאניסטית עומדת ונופלת עם עקרון האחריות האישית. אולם לגבי ההיסטוריון, שאלת האחריות לתועבות הנאצים מסובכת הרבה יותר. אין הוא יכול לשרטט תמונה פשוטה ולקבוע: אלה ואלה האחראים. לגבי שואה אנושית כה גדולה, תופעה היסטורית כה מורכבת, שאלת האחריות חורגת מן התחום הצר של הנאצים עצמם, ואף מתחום גרמניה. האחריות מתחלקת מעגלים-מעגלים. במרכז - המעגל הקטן של היטלר ומרעיו, הפושעים בפועל. במעגל החיצוני, כל אותם האנשים שיכלו לשים קץ לתועבות ולא עשו זאת, מתוך פחדנות או אדישות.
אחראים אנשי-הרוח הבלתי-ספורים, גרמנים ולא-גרמנים, שהכשירו את הקרקע הרוחנית לתורה הנאצית.
אחראים המנצחים של סוף-מלחמת-העולם הראשונה, שיצרו, בטיפשותם ובקטנותם, מערכת-שלום אשר היתה מוכרחה להמריד את גרמניה ולהוביל למלחמה שניה.
אחראים מנהיגי המערב, שלא עזרו לדמוקראטיה הגרמנית הרכה, כאשר זו היתה צריכה להתבסס ולהכות שורשים, אלא התעללו בה והתנכרו לה. אותם מנהיגים יצאו מגדרם, כאשר דפק היטלר באגרופו המשוריין על השולחן הבינלאומי.
אחראים עמי הגבול, ובעיקר הפולנים והצ׳כים, שניצלו בעיוורונם את חולשתה הזמנית של גרמניה, כדי לדכא את המיעוטים הגרמניים