במדינותיהם - תחת להבין כי יצטרכו, בבוא היום, לחיות לצידה של גרמניה חזקה, ששבה לאיתנה.
אחראים הקומוניסטים הגרמניים, שיכלו לעצור את היטלר ברגע האחרון לפני הגיעו לשלטון - ותחת זאת עזרו לו, בפקודת סטאלין.
אחראים כלכלני כל העולם, שלא שמו קץ מהיר למשבר של 1929, והפקירו מיליונים בעולם ובגרמניה לאבטלה שהולידה ייאוש.
אחראית הריאקציה הגרמנית והעולמית, שתמכה בהיטלר מתור תקווה כי ישמיד את הקומוניסטים וישמש כלי-שרת בידה.
אחראים סטאלין וחבריו, שהחמיצו ב-1939 את ההזדמנות האחרונה להקים ברית עולמית לחסימת הנאצים - ותחת זאת כרתו עם היטלר את הברית הזמנית, שדחפה אותו להתחיל במלחמה, בה נספו גם עשרות מיליוני אזרחים סובייטיים.
אחראים צ׳רצ׳יל, רוזבלט, סטאלין ועוזריה* שהשתיקו את השואה ולא עשו מאומה כדי להפסיקה, מתוך חשש פושעני שמא יגרמו להם הניצולים אי-נעימויות מדיניות.
אחראים מנהיגי כל המפלגות הציוניות, ששיתפו פעולה עם האנגלים מתוך פחדנות, אדישות וטיפשות, תחת לנחל מדיניות-הצלה עצמאית.
אך כל ההאשמות האלה הן כאין וכאפס לעומת האשמה הנוראה של העם הגרמני. הוא לא הוליד מתוכו את כוחוודההתנגדות כדי להתגבר על חיידקי המחלה הממאירה שקמו בגופו. קומץ הגיבורים הגרמניים, שהלכו בקומה זקופה לקראת המוות, בנסיון להפיל את המשטר או לפחות למחות נגדו, לא כיפרו בקורבנם על פשע לאומי זה.
כל גרמני חש זאת בלבן - והדבר מוליד תסביך לאומי, אשר לעומתו מחווירים כל התסביכים ההיסטוריים והרי-האסון של עם מתוסבך זה.