זאת הדוגמה אותה כדאי לזכור כשניגשים לשאול את השאלה המנקרת בכל לב למקרא תולדות הנאציזם: האם זה יקרה שניתז היקום אי-פעם אייכמן חדש ?
הנאציזם הוא מחלת-רוח לאומית. הוא יכול לקרות שני^אולס אין הוא חייב להופיע שנית באותו מקום ובאותה צורה בהם נתגלה בפעם שעברה. אין כל חוק הקובע כי גם הנאציזם הבא יהיה גרמני, או שיניף ברמה את דגל צלב-הקרם דווקא.
האנושות עדיין דומה לזקנה המסתכלת מתחת למיטה. כאשר פסיכופאט גרמני אומר בבית-מרזח כי יש לשרוף את היהודים שנותרו בחיים, מרעידים דבריו את מיתרי-הזיכרון של האנושות. כאשר קבוצות ניאו-נאציות מארגנות מיבצע עולמי של ציור צלבי-קרס, בעזרת גברברים המחפשים פורקן ופירסומת, נדלק אור אדום של אזהרה ברחבי העולם.
אמנם, אסור לזלזל בקבוצות ניאדנאציות אלו. הן מהוות אינטרנציונל מאורגן היטב, בעל שלוחות בעשרות ארצות, והן מנסות כמו היטלר עצמו - לרתום את הסוס האנטי-קומוניסטי לעגלתן. כאשר פסיכופאט אמריקאי בשם רוקוול משמיע נאומים אנטי-שמיים בוואשינגטון, וכאשר בריונים של מפלגת מוסליי מכים בבריטניה מדינאי כושי, אין לעבור על כך לסדר היום, כאילו היתה זאת הלצה של ילדים. גם מעשיו הראשונים של אדולף היטלר לא נראו בשעתו אלא בתעלולים ילדותיים.
אולם אסור לתת לדמויות מגוחכות ומבהילות אלה לרתק את כל תשומת-הלב. אלה רק חיקויים עלובים של היטלר, לא היטלרים חדשים. ואילו ההיטלר החדש יכול לקום בכל עת, בכל ארץ, בכל צורה. כמו מכשיר ראדאר, המסתובב במעגל של 360 מעלות כדי לגלות אוייב העשוי להופיע מכל עבר, כן חייבת הערנות האנטי-נאצית של האנושות להיות דרוכה להופעת היטלר חדש במקום בלתי-צפוי.
מה תהיה דמותו? מה תהיה לאומיותו? אילו רעיונות ישמיע,