עליון. חשוב רק כי הוא נותן לפרט המדוכא וחסר-הישע את האפשרות להזדהות עם דבר גדול, מזהיר, שופע-כוח. באותו רגע הוא מפקיר את עצמו לשרירותו של משטר מדכא ומשעבד.
• כל נאציזם חייב לדכא מעוט מסויים. להיטלר היו היהודים שלו, וקשה לתאר מטרה אידיאלית יותר לשילהוב שינאה ההמון. כי האנטישמיות היא בעלת שורשים חזקים ועתיקים בתרבות המערב. אולם נאציזם אחר יכול להיטפל לכל מיעוט אחר - שחורי-עור או ג׳ינג׳ים, קומוניסטים או באהאיים. המיעוט אינו נרדף בשל עצמו. הוא נרדף מפני שהרוב במשטר הנאצי זקוק למטרה ברורה לשינאת ולהתעללות, מיעוט כלשהו, אשר אפשר לזהות אותו עם כל המיגרעות אשר בעל תסביך-נחיתות מרגיש בקיומן בתוך עצמו. "לולא היו קיימים יהודים, היה היטלר ממציא אותם" - אימרה שגורה זו אינה הלצה, אלא הגדרה של אחת מתכונות-היסוד של הנאציזם.
• כל נאציזם זקוק לסיסמות שיש בכוחן לעורר התלהבות קיצונית, להט דתי, שיכרון המוני. תוכן הסיסמות אינו חשוב - חשוב רק שאפשר למות בעדן. אדם אינו שש למות למען תוספת-יוקר או למען סובסידיה לייצור חלב - אולם הוא שש למות למען "רייך שלישי", "חופש - שיוויון - אחווה" או "עליה חופשית - מדינה עברית!" ככל שהסיסמה רחוקה יותר מחיי היום-יום האפורים, כן גדל כוחה לעורר התמסרות קיצונית מסוג זה.
• כל נאציזם זקוק לאוייב. השלום הוא מוות לנאציזם, כי בשלום אין לדרוש קורבנות קיצוניים מן הפרט, אין לקיים מתח גבוה, אין לקיים משטר-חירום, חוקי-חירום וטרור פנימי. לכן דרוש אוייב "הזומם לכלותנו", אוייב המעמיד כביכול בסכנה את עצם הקיום הלאומי ואם אוייב זה מראה, חס ושלום, נטייה כלשהי להתפשר, יש לדרבן אותו להחרפת המאבק. היטלר פחד תמיד פן ינסו אוייביו לפייסו, והוא ראה בעין זועמת אפילו את כניעת הצ׳כוסלובקים במינכן. כי אוייב המנסה