לפייס ולכרות שלום, גוטל מן המשטר הפאשיסטי את אחד מתירוציהקיום העיקריים שלו. מכאן הסממן הבא:
• כל נאציזם מטפח פולחן של "מערכת הבטחון". הוורמאכט הוא קדוש. כל המותח עליו ביקורת, הריהו בוגד שפל שיש לחסלו. הפוגע בכבוד הצבא הוא פושע מתועב. כי צבא זה אינו מכשיר תועלתי להגנה עצמית במקרה של התקפת-אוייב, אלא עמוד-תווך אידיאולוגי של הדת הפוליטית השלטת.
חלק מן התכונות האלה קיים בכל תנועה מהפכנית, ואולי אפילו דרוש כדי לחולל, בעתות משבר, את השינויים המדיניים והחברתיים הקיצוניים הדרושים להצעדת האנושות קדימה. אולם קיום כל התכונות האלה יחדיו, במזיגה מסויימת ואופיינית, הוא היוצר את המהות הנאצית של התנועה.
לכן כוזבת הטענה כי אין למעשה הבדל בין הנאציזם והקומוניזם - טענה שקנתה לה מהלכים בארצות-המערב. שתי התנועות אמנם דמו זו לזו בכמה תכונות חשובות, בייחוד בתקופת הטרור של סטאלין. אולם זה דמיון מטעה. יכול אדם להתנגד לקומוניזם באותה חריפות בה הוא מתנגד לנאציזם - אך חייב הוא להכיר בשוני המהותי בין השניים.
הקומוניזם נושא באידיאלים מוסריים (ולא חשוב כאן אם אמנם הגשים אותם או לאו). הוא חותר - או מתיימר לחתור - לקראת מצב, בו יהיה גורל הפרט טוב יותר, בחברה אל-מעמדית שתקום לאחר הדיקטטורה. אין הוא מתעלם מן האדם, אלא טוען כי כל שאיפתו ליצור עולם חדש, בו ישפר גורל האדם. אפילו נעשו מעשים נוראים בשם אידיאל זה, הרי לא איבד צלם אנוש.
הנאציזם, לעומת זאת, דגל בגלוי ברעיון בלתי-מוסרי ובלתיאנושי בתכלית. הוא שלל את זכות-הקיום של היחיד, גם של היהיד הגרמני. הוא הטיף לרצח-עמים גלוי, בטענה כי זכותו וחובתו של החזק להשמיד את החלש, מתוך הסתמכות על חוק הברירה הטבעית של