צ׳ארלס דארווין. מוסר-הג׳ונגל של הנאציזם לא נחבא אל הכלים, לא הסתתר מאחורי אידיאולוגיה הפוכה, אלא הפך עקרון מקודש.

הבדל זה אינו ענין של הופעה חיצונית בלבד. הוא מהותי. תנועה הדוגלת בתפיסה מוסרית, יכולה לתקן את עצמה, גם אחרי ביצוע פשעים חמורים. היא יכולה ליצור ולבנות. אך תנועה הדוגלת מראש בתפיסה בלתי-מוסרית, מוכרחה להוביל בעקביות אכזרית אל הפשע. אין היא יכולה לבנות מאומה. אילו הבין זאת העולם בראשית צעדי הנאציזם, או לפחות אחרי פירסום הספר נזיין קאטפף, יכול היה לנקוט באמצעי-הדיכוי האכזריים שהם מוצדקים והכרחיים במקרה כזה.

יש חוק בינלאומי הקובע, כי כל מדינה רשאית לדון ולהוציא להורג שודד-ים שנפל לידה, אפילו לא פעל השודד נגד אוניותיה שלה. כי שודד-הים הוא אוייב כל האנושות, וחובת כל מוסד אנושי להשמידו באשר הוא. אותו עקרון מוסרי חייב לחול על כל המטיפים לשינאה גזעית: כל ממשלה חייבת לפעול נגדם ולחסל את יעילותם, אפילו לא היה החץ המורעל של אותם מטיפים מופנה דווקא נגדה.

אילו הובנה אמת זו ב-1923, יתכן והיו ניצלים מיליונים שאבדו בשואה הנאצית. אם תובן ב-1961, יתכן שתציל מיליונים קרבנות של שואה עתידה, שמקורה יכול להיות בכל ארץ מארצות העולם.

בית-ספר לדיקטטורים

בשיא ימי-הזוהר של הנאציזם, פירסם הסופר האמריקאי סינקלייר לואיס ספר שעורר הד רב בארצו. שמו היה, בלשון סגי נהור, זה לא יכול לקרות כאן! הוא תיאר כיצד זה יכול לקרות בארצות-הברית כיצד עולה דיקטטור אמריקאי ומקים שלטון-אימים בארצו, הכל בדרך חוקית בהחלט ומבלי להפר את החוקה. לואיס ביקש להזהיר את האנושות: זה יכול לקרות בכל מקום, אפילו בדמוקראטיה החופשית ביותר.

אותו רעיון בוטא על-ידי האנטי-פאשיסטי האיטלקי המבריק,

263