לסוציאליזם וכי דווקא הסוציאליזם מלהיב אותם. לכן אימץ לעצמו, אחרי היסוס קצר, את הסיסמה הקדושה, האיש שמטרתו העיקרית היתה לשבור את תנועת-הפועלים הגרמנית ולקבור את הרעיון הסוציאליסטי, הכריז על עצמו כעל "סוציאליסט לאומי", קרא למפלגתו "מפלגת פועלים". הוא צעק כי קארל מארכס היהודי זייף את הרעיון הסוציאליסטי, וכי הוא, היטלר, יגשים את הסוציאליזם "הגרמני", "האמיתי".
אילו היה קם כיום היטלר חדש במרכז אירופה, קרוב לודאי שלא היה משתמש עוד במושג "סוציאליזם", שאיבד בינתיים הרבה מכוחו להלהיב ולהצית יצרים, אחרי שתנועת-הפועלים האירופית נכשלה בצורה כה מחפירה במאבקה נגד היטלר המקורי. עתה היה היטלר בוחר לו, מן הסתם, מושג קיצוני יותר. למשל: "נציונל-קומוניזם" או "קומוניזם אירופי". הוא היה מתיימר להקים כוח שלישי בעולם, נגד הקאפיטליזם הרקוב ונגד הסטאליניסטים שבגדו בקומוניזם "האמיתי". הוא היה מטיף למשטר שיתופי "אמיתי", "ברוח תרבות אירופה".
דבר אחד בטוח לגמרי: היטלר החדש היה מגדיר את עצמו כאנטי-
נאצי קיצוני, מגנה בקולי-קולות את שיטות היטלר המקורי, שופך דמעות על קברה של אנה פראנק. קרוב לוודאי כי היה מאמץ לו סמל כמו n-V של צ׳רציל, או מגדל-השמירה של דאכאו, כדי להבליט כי מטרתו העליונה בחיים היא לקדש מלחמה על כוחות הנאציזם והפאשיזם. שם טוב לתנועה נאצית חדשה יהיה "הליגה האנטי-נאצית", או "ברית משוחררי מהנות-הריכוז" או "תנועת ההתנגדות".
היטלר אמריקאי, לעומת זאת, היה מתחשב ברעיון היוזמה הפרטית, השולט בתודעה האמריקאית (למרות שבמציאות הכלכלית האמריקאית של ימינו, אין רעיון זה אלא פיקציה). היטלר אמריקאי היה מתיימר להיות אנטי-סוציאליסטי ואנטי-קומוניסטי קיצוני. הוא היה טוען כי הבוגדים רוזבלט, אייזנהואר וקגדי שללו מאמריקה את תחושתייעודה, נתנו לסוציאליזם מוסווה לשבור את המוראל שלה, וכי על-כן