דרוש מנהיג שיעניק לה דגל חדש ומשמעת לאומית, כדי לעמוד בהצלחה במלחמת-החופש נגד הפושעים האדומים.
תנועה כזאת היתה מכנה את עצמה בשם כמו "מפלגת החופש"
או "התנועה הניאו-ליבראלית". כיום נראית אפשרות כזו רחוקה, אך היא לא תראה כך אם תעמוד ארצות-הברית במבחן כפול של משבר כלכלי חמור ושל עלית-כוח מפחידה של ברית-המועצות. אז תיווצר היסטריה של פחד, ודמגוג מוכשר יוכל לנצל אווירה זו כפי שעשה זאת היטלר בשעתו.
מובן שאין הנאצים בודדים בשאיפתם להסוות את מהותם על-ידי שם האומר את ההיפך ממה שהם רוצים. כל מפלגה שההפלגה ממפלגה אחרת קוראת לעצמה "תנועה מאוחדת" או תנועת האחדות". כל תנועה ריאקציונית נוטה לקרוא לעצמה "סוציאליסטית", או לפחות "סוציאלית". פלג שכל שאיפתו להשתלב במשטר ישן, מקפיד לכלול בשמו את המילה "חדש".
אם מפלגה נקראת בשם "ראדיקאלית", יש לחשוד בה שהיא מתונה ושמרנית. ומפלגה הקרויה "כללית" קיימת, בדרך כלל, לשם שמירת הפריבילגיה הפרטית של קומץ אינטרסנטים. כך זה בעולם - וגם בישראל.
יש לכך כמה וכמה סיבות. כל אדם רוצה להיות מה שאיננו. הוא הדין לגבי מפלגה. יתר על כן, כל מפלגה חדשה משתדלת לנחש מה תהיה האשמה העיקרית שתוטח בפניה, ומבקשת לקדם את פני הרעה על-ידי שם שיקהה מראש את העוקץ. אצל הפאשיסטים למיניהם, ובראשם הפאשיסטים השייכים למין הנאצי, הפכה תופעה מקובלת זו לשיטה מחוכמת. אפילו השם "פאשיזם" עצמו כוזב. הפאשוס, צרור של קנים מסביב לגרזן, היה סמל החוק ברומא העתיקה. ואילו הפאשיזם האיטלקי, כמו הגרמני, שאף לחיסול עצם המושג מדינת-חוק.