ובנאומים מאז מלחמת ששת־הימים. בספר זה היה חשוב לי יותר להצביע על כיוונים, מאשר להיכנס לסבך של פוליטיקה מעשית, שאינה אלא פועל־יוצא של התנועות הנפשיות.
★ ★ ★
אין זה מקובל, כמדומני, שמחבר כותב ספר בשפה זרה לו, ומתרגם אותו לאחר־מכן לשפתו שלו. בתוקף הנסיבות, נהגתי כך הפעם.
זהו תירגום מילולי של הספר המקורי, כפי שכתבתיו לקורא הזר והערבי.
לא שיכתבתיו, כי איני סבור שמותר לדבר בשפה אחת לעיבדיס, ובשפה אחרת לערבים. הייתי רוצה שהקורא הישראלי יידע מה טיבו של הספר שהגיע לידי הקורא האמריקאי והבריטי, והעומד להגיע בקרוב לידי הקורא הצרפתי והגרמני.
פה ושם השמטתי דברי־הסבר, הדרושים לזר, אך לא לאדם החי בארץ. מצד שני, הוספתי כמה פרטים שהתחדשו מאז פורסם הספר המקורי בארה״ב. אך מלבד שינויים קלים אלה נשארה מהדורה זו נאמנה למקור.
רק פרק אחד, שאינו קיים במהדורה הלועזית, הוספתי למהדורה העברית.
זהו הפרק העשירי, המתאר את התפתחות התנועה הכנענית והרעיון העיברי. לפי התוכנית, הייתי צריך לכתוב פרק זה ביום האחרון של שהייתי באמריקה. אולם באותו יום הצטרפתי להפגנה הגדולה נגד המלחמה בוויאטנאם, שכבשה את מבואות ה״פנטאגון". למחרת היום היה עלי לחזור לפתיחת מושב הכנסת. ואולי טוב כך, כי פרק זה בוודאי יעניין את הציבור הישראלי יותר מאשר את הציבור הזר.
גם למהדורות האירופיות השונות, שיופיעו בקרוב, אני עומד להוסיף פרקים מיוחדים, בעלי עניין מיוחד לקוראיהן, לפי בקשת העורכים הצרפתיים והגרמניים. התעניינותם של אלה בספר זה, והעתקת קטעים ארוכים מן הספר בכתבי־עת חשובים בעולם, מעידות על העניין הגובר בסיכסוך הישראלי—ערבי ועל הביקוש הגובר לתשובות חדשות, שאינן העלאת גירה תעמולתית של שגי המימסדים.
★ ★ ★
הייתי רוצה להקדים פני תגובה אחת. היא נוסחה על־ידי ידיד ירושלמי, שקרא את המהדורה האנגלית. ״זה יפה,״ הוא אמר, ״אבל זוהי אוטופיה. השלום בין הישראלים והערבים פשוט אינו אפשרי. זה לא תלוי ברצון שלנו.״ באותו רגע עלתה בזיכרוני אימרתו המפורסמת של תיאודור הרצל: ״אם תרצו, אין זו אגדה.״