לנושא. סיפורי האישי עשוי לעזור בהבנת דעותי. אנסה לרשום אותו כאן — לא מפני שהוא יוצא מן הכלל, כי אם להיפך, מפני שהוא טיפוסי.
★ ★ ★
שמי הוא מן התנ״ך. אורי פירושו אור. אבנר היה שר צבאו של שאול המלך, דמות שמצאה חן בעיני תמיד.
לא נולדתי עם שם זה. נטלתי אותו לעצמי. כמו רוב בני גילי בפלסטינה (א״י) של אז, שיניתי את שמי מיד עם הגיעי לגיל 18. במעשה אחד זה הכרזנו על עצמאותנו, על השתחררותנו מן העבר. שרפנו את הגשר בינו לבינינו. הפזורה היהודית, העולם של אבותינו, תרבותם ורקעם — לא רצינו שום עסק עמם. היינו גזע חדש, אומה חדשה. נולדנו ברגע שבו דרכה רגלנו על אדמת ארץ־ישראל. היינו עברים יותר מאשר יהודים. שמותינו העבריים החדשים הכריזו על כך.
הייתי בן 10 כאשר הורי הביאו אותי לארץ. כבר אז מילאה הפוליטיקה את עולמי. את 10 שנותי הראשונות ביליתי בגרמניה. הייתי בן 6 כאשר זכה היטלר בנצחונו הגדול הראשון בבחירות. לאחר־מכן היתה מלחמת הנאצים על השלטון הגורם העיקרי בחיינו. התהלוכות האין־סופיות של פלוגות־ הסער בחולצותיהן החומות, קרבות הרחוב בין הנאצים והקומוניסטים, הצבאות הפרטיים לובשי המדים של המפלגות הרבות — אלה היו נוף ילדותי.
הפוליטיקה היתה הנושא המרכזי בשיחות המשפחה ליד שולחן האוכל. הפוליטיקה היתה הגורם המכריע — לאין שיעור רציני יותר, חשוב יותר, אף מן המוסיקה של ברהמס, שאהב אבי.
אבי היה בנקאי. משפחתנו היתה שייכת למעמד הבינוני, אמידה, מסודרת. כמו אביו לפניו, היה אבי חדור רוחו של חינוך גרמני הומניסטי, שרוי בלטינית וביוונית עתיקה, מושרש עמוק באידיאליזם חסר יומרות שליווה אותו כל ימי חייו.
אבי גם היה ציוני. כאשר נשא את אמי, בשנת 1913, נתנו לו כמה מידידיו, כמתנת נשואין, מיסמך שהעיד כי ניטע עץ על שמו בפלסטינה. אולם בגרמניה שלפני היטלר, לא היה פירושה של הציונות עלייה לארץ־ ישראל. איני מאמין, כי הדבר עלה אי־פעם בדעת אבי. להיות ציוני, פירושו היה, קודם כל, להיות נון־קונפורמיסט (אני חושד מאוד שאבי השתעשע בהרגזת המתבוללים בסביבתו, ששנאו את הציונות). פירושו היה גם להיות ער לסבלות היהודים בכל מקום, לרחוש אהדה למאבקם של