מפני שאויביו הרבים בחוגים הרשמיים מסרבים לבטא את שמו — למוסד ישראלי מיוחד במינו, כמו הקיבוץ. הנוסחה העתונאית שלו היא תערובת של ניגודים — מאמרים מדיניים מעמיקים ותמונות עירום, גילויים חברתיים ורכילות. זה שבועון בעל תפוצה המונית, אך רבים אומרים שיש בו הטפה לכפירה. הוא מוחרם על־ידי הצבא, אך חביב על קציני צה״ל. הממשלה מתעבת אותו, אך איש מאנשי הממשלה אינו יכול לוותר עליו כשהוא רוצה לדעת מה מתרחש, ביחוד בממשלה. הוא מנהיג את הקרב להפרדת הדת מן המדינה, נגד השחיתות, למען זכויות האזרח וחוקה כתובה (החסרה עדיין), למען שוויון־זכויות למיעוט הערבי ודברים רבים אחרים. אך בעיקר הוא מזוהה בתודעת הציבור עם המאבק למען שלום ישראלי—ערבי.
★ ★ ★
ההיסטוריה הסוערת של ״העולם הזה״ נראית כמו רומן זעיר.
שלוש פעמים הונחו פצצות במשרדיו, וכמה אנשים נפצעו בהתפוצצויות. נערכה התנקשות לילית על עורכיו, ובה נשברו עצמות שתי ידי. הוטל עליו, בהשראת חוגים רשמיים, חרם כלכלי הנמשך עד עצם היום הזה, והמצמצם במידה ניכרת את הכנסותיו ממודעות. כמה פעמים נפתחו נגדו הליכים פליליים בעוון הסתה (שכולם הופסקו על־ידי בתי־המשפט).
במלחמת סיגי של 1956, שאגו התנגדנו לה בחריפות, הקימו עורכי ״העולם הזה״, יחד עם כמה אישי ציבור בעלי דעות דומות, מרכז רעיוני שקראנו לו בשם ״הפעולה השמית״. אחרי דיונים ממושכים מאוד, פירסמה קבוצה זו את ״המינשר העברי״: תוכנית של 126 סעיפים, שכללה את הקמתה של פדרציה בארץ־ישראל וקונפדרציה שמית גדולה במרחב כולו, פתרון בעיית הפליטים ורעיונות רבים אחרים שלמענם נלחמנו מעל עמודי ״השבועון המסויים״ מאז 1950. ״הפעולה השמית״ לא הפכה מעולם לגורם מדיני, אך קולה היה רם וברור.
הקמתו של כוח פוליטי אמיתי באה ב־1965, כשיא הקרבות של ״העולם הזה״ עצמו. תחת לחץ המפלגות הדתיות חוקקה ממשלת אשכול חוק מיוחד שנועד לסתום את פיו של השבועון המסויים. הדבר קרה ערב הבחירות, ודחף אותנו למערבולת המערכה הפרלמנטרית. בעידוד הציבור, שהרים את קולו נגד נסיון כה ציני להחניק את קול השבועון, הקמנו רשימה משלנו בבחירות לכנסת השישית. בתום מערכת בחירות קדחתנית זכינו ב־1.2%