כששומרים צבאיים מנסים פה ושם ליצור סדר כלשהו. אולם הכל התנהל בסיגנון ישראלי מאוד. הצבא שלנו מורכב מאנשים היודעים בדיוק מה תפקידם, ושאינם זקוקים לשום סממנים חיצוניים של סדר נוקשה ושל משמעת, כדי למלא אותו.
הדבר שעשה עלי רושם במיוחד היה מצב הרוח הנרגש, העליז כמעט, של כולם. היתה זו אווירה של הקלה עצומה, אחרי 21 ימים של מתיחות ואי־ודאות גוברת. כל הספקות שהצטברו בשלושת השבועות הללו של חרדה, נעלמו כלא־היו ברגע שהשריון עלה על הכביש. החיילים בזחלמים צחקו, צעקו קללות מבודחות ועשו באצבעותיהם את סימן ה־V לעבר החבריה בטנקים, שענו באותה צורה.
אחד ממפקדי הטנקים הצעירים, שהכיר את פני, הרים שלוש אצבעות במקום שתיים. סימן זה של שלוש אצבעות, האות שי״ן שבה מתחילה המילה שלום, היה הסמל של תנועתי במערכת הבחירות. היה משהו מוזר אך מתאים במחווה זו של חייל צעיר, שעלה לקרב הראשון בחייו, ושעשה את אות השלום. ואכן, באותו יום האמין כל אחד שאנו יוצאים שוב למלחמה כדי להשיג את השלום.
בהגיעי לכנסת, אחרי דרכי עיקוף רבות, מצאתי כי הבנין החדש, המרשים אך המכוער, נתון בהפגזה כבדה. עלה על דעתי שזה הפרלמנט היחידי בעולם הנמצא במרחק של קילומטר אחד או שניים מתותחי האוייב. הפגזים נפלו בקרבת מקום, ואחרי ישיבה קצרצרה, בה אישרנו כמה חוקים למימון המלחמה, דחפו אותנו לתוך המיקלט. שם לחש לי ידיד, איש־אֵמוּן של ראש הממשלה, את החדשה האחרונה: חיל האוויר של האוייב כבר חוסל למעשה. פירוש הדבר היה שכבר ניצחנו במלחמה, כמעט לפני שהתחילה. מצב רוחנו השתנה מדאגה עמוקה לשמחה רוננת. החָזוּת של מלחמה ארוכה, עם אלפים רבים של קורבנות, פינתה את מקומה לסיכוי של נצחון בזק.
אינני מתכוון לספר את סיפור המלחמה. כבר נכתבו עליה ספרים רבים, וספרים רבים יותר עוד ייכתבו. אך הייתי רוצה לשרטט בקיצור את המאורעות שהובילו אליה. לא כדי לגלות עובדות חדשות, אלא כדי להראות איך באה מלחמה זו, כמו מאורע בטרגדיה יוונית, בלי שאיש רצה בה, כשכל אחד מתנהג כשחקן המשחק תפקיד שנכתב על־ידי מחזאי נסתר, אומר מילים שנכתבו על־ידי הזולת, הכל לפי הגיון פנימי שאיש לא הבינו כהלכה.
הגיון זה היה תוצאה של מאורעות שתחילתם לפני שבעים שנה ויותר. הם היו נעוצים בכל דבר שקרה באותו חודש. הם — המאורעות, הסיבות, דרכי ההתנהגות שנבעו מהם, כל מעגל הקסמים אשר מלחמה זו לא היתה