בהדרגה מדינה בתוך מדינה, את האירגון הצבאי הכלל־ארצי הראשון שלו, אירגון ״ההגנה.״ המנהיגים הלאומיים היותר קיצוניים, בהנהגת זאב ז׳בוטינסקי, תבעו את הקמתו של לגיון יהודי בתוך הצבא הבריטי (שלושה גדודים של לגיון זה שרתו במלחמת־העולם הראשונה בצבא הבריטי, ופורקו למחרת סיומה).
כך התחיל מעגל הקסמים של היחסים בין הציונים והערבים, הנמשך מאז ועד עצם היום הזה. (1) הציונים מגבירים את מאמציהם בעלייה ובהתנחלות; (2) הערבים מגיבים בחריפות על מה שנראה להם כאיום קטלני על קיומם הלאומי; (3) כדי לעמוד בפני האיום ולרכוש סעד מדיני וצבאי, מחפשים הציונים בעל ברית, העשוי להימצא רק בין המעצמות הזרות, שהאינטרסים שלהן נפגעו על־ידי התעוררות הלאומנות הערבית; (4) הברית בין הציונות והמעצמה הזרה מגבירה את שינאת הערבים והתמרמרותם, ומחריפה את התקפתם על הבית הלאומי היהודי; (5) דבר זה מצדו מגביר לגבי הציונים את הכורח למצוא בעלי ברית חזקים עוד יותר.
זהו מעגל שלם, מעגל קסמים אמיתי, מעין סחרחרה שבה יושב כל רוכב על סוסו העולה ויורד ומדמה לעצמו שהוא־הוא המחליט על כיוון המסע, בעוד שלמעשה, נדון באורח טראגי — על־ידי ההגיון הפנימי של מעשיו הקודמים והאידיאולוגיה שהזינה אותם — להסתובב במעגל קבוע מראש.
★ ★ ★
מיד אחרי מלחמת העולם השניה נעשה נסיון לפרוץ מעגל קסמים זה. הוא לא נעשה בלב שלם ולא היתה לו משמעות היסטורית של ממש. אך יש בו כדי לגרות את הדמיון, כי הוא מראה מה יכול היה להיות.
המנהיג הבלתי מעורער של התנועה הציונית היה באותם הימים ד״ר חיים וייצמן. בעוד שרוב המנהיגים הציוניים נמשכו בראשית מלחמת העולם לעבר גרמניה — בין השאר מפני שהם תיעבו את רוסיה הצארית האנטישמית — קשר וייצמן את גורלו בגורלה של בריטניה. עכשיו, אחרי נצחונה ואחר מתן הצהרת בלפור, היה המדען המצטיין לאיש הגדול של הציונות.
המנהיג שעלה במחנה השני היה האמיר פייסל, אחד הנסיכים ההאשמים שלחמו בתורכים במדבר הערבי. ט. א. לורנס, סוכן ״הלישכה הקהירית״ שכיוונה את מדיניות בריטניה במרחב, ניסה להמליך את פייסל על סוריה רבתי.