ישראל בימי מלחמת ששת הימים היתה הד לגלי החרדה שאחזו באירופה כל פעם שהיתה צפויה סכנה לקיומה של ממלכת הצלבנים.
בשני המיקרים הוותה זיקה הדדית זו את בסים הכלכלה. זמן רב לפני שהמציאו את הפער במאזן המסחרי, היתה ממלכת ירושלים הצלבנית תלויה בזרם גדול ומתמיד של הון מאירופה, בצורת מענקים, דתיים וחילוניים, מתנות, נדבות ומסי צליינים. באירופה כולה התנהלה מעין מגבית צלבנית מאוחדת.
הקיבוצים הם יצירה יחידה במינה של הציונות, ובאותה מידה היו המיסדרים הצבאיים הגדולים המצאה מקורית של הצלבנים. ההתיישבות וההתנחלות יצרו בשני המיקרים דפוסים דומים. אבירי מיסדר הטמפּל, או מיסדר ההוֹספּיטל, היו מקימים מצודה עמוק בלב איזור ערבי, בדומה לקיבוצים הישראליים, שאחדים נבנו ממש על חורבות המצודות הצלבניות. מסביב למצודה היו מתנחלים פרטיים מקימים בהדרגה מערכת ישובים, בסמכם על כוח המגן של המצודה. לאחדים מן הכפרים הצלבניים היה, כנראה, מעין אירגון קואופרטיבי, כמו מושבי העובדים שלנו.
המיסדרים הצבאיים האפילו בהדרגה על הממשלה הרשמית של הממלכה. כוחם היה מבוסס על תשלובת של פוטנציאל צבאי ויכולת כלכלית. הם ניהלו עסקים בנקאיים בממדים בין־לאומיים והקימו סניפים בכל רחבי העולם הנוצרי. בכך הם דמו להפליא לכמה מן המפלגות הקיימות בישראל, המבוססות על אירגונים ארציים של קיבוצים ועל מיבנה מסועף של מפעלים כלכליים בארץ וסניפים בתפוצות, דבר המעניק להם כוח השפעה עצום בשלטון.
אפשר להרבות בהקבלות כאלה, עד לפרטי פרטים. האם לא דמה המלך בוֹלדוין הראשון לדויד בן־גוריון ? ומי דומה למשה דיין יותר מאשר ריינוֹ לבית שאַטיוֹן, תוקף השיירות המוסלמיות, הנץ של הממלכה, האדם שעורר בלב הערבים שגאה כה עזה עד כי צלאח־אל־דין מצא לנכון לערוף את ראשו במו ידיו?
★ ★ ★
בדחותם השוואה זו מכל וכל, מצביעים הציונים על ההבדלים הנראים להם כמכריעים.
הצלבנים, כך הם מאמינים, לא היו מעולם רוב בממלכותיהם. הם היוּ רק שכבה דקה של כובשים על גבי אוכלוסיה מקומית.
נקודה זו שנוייה במחלוקת חמורה. יש לכלול בחברה הצלבנית את