פרק 6
לא היה כל דבר יוצא מגדר הרגיל בבחור הצעיר שהגיע ליפו באחד הימים של 1905. הוא היה נמוך קומה, לא יפה במיוחד. אך היתה לו הבעה של תוקף והחלטיות. שמו היה דויד גרין. זמן מה לאחר מכן העניק לעצמו שם חדש: בן־גוריון.
קלֶמנט אָטלי, המנהיג הבריטי, השווה פעם את עצמו לצ׳רצ׳יל ואמר: ״יש בני אדם הנולדים לגדולה. אין אני אחד מהם.״ גם דויד גרין מפלונסק לא היה אחד מהם. אולם הוא נולד לפוליטיקה והוא הגיע לרמה גבוהה הרבה יותר מזו של פוליטיקאי רגיל. היה לו הכושר לזהות עצמו ללא שיור עם הדבר שהיה חשוב ביותר לאנשים רבים ביותר בכל עת שהיא. הוא הצליח להקדים אותם קצת, אבל לא יותר מקצת. משום כך סיפורו של בן־גוריון הוא ראי הציונות. בתור שכזה, כדאי להרהר בסיפור זה. לא מפני שבן־גוריון עיצב את תקופתו, כפי שמאמינים מעריציו, אלא מפני שתקופתו עיצבה אותו.
★ ★ ★
פלוֹנסק, עיר הולדתו, היא עיירה קטנה לא הרחק מווארשה. אף שבעברית יש צליל מצחיק במקצת לשם זה, שהפך נושא לבדיחות ולחמשירים ללא־ספור (ואני מודה שחיברתי אחדים מהם), אין זה בשפה הפולנית אלא שם רגיל.
בפגי נער יהודי שנולד בפלונסק בשנת 1886, תחת שלטון הצאר, עמדו אפשרויות מעטות בלבד. אם הוא היה שאפתני, מרדני ואידיאליסטי, הוא יכול היה להיות לבּוֹלשביק, לבּוּנדיסט או לציוני.
הבולשביקים האמינו, כי המהפכה הקומוניסטית הגדולה שתבוא, תשים קץ לאנטישמיות ולפוגרומים. היהודים ישכחו שהם יהודים, כפי שישכחו את שאר ההבלים הבורגניים. הבּוּנדיסטים, לעומת זאת, היו סוציאליסטים שהאמינו כי היהודים חייבים לשמור על זהותם, וכי עליהם להילחם כיהודים למען חברה סוציאליסטית ודמוקראטית חדשה בארצות מגוריהם באירופה,