מכאן אולי בבואתו הציבורית כצעיר נצחי שלא נשתנתה גם בעוברו את גיל ה־53. דמות זוֹֹ תשמר לו, מן הסתם, עד יומו האחרון. (לפני כמה חדשים אספתי חייל טרמפיסט. בדרך התווכחנו על דיין. כאשר הזכרתי שהשר הוא בן 53, נדהם החייל עד כדי כך שמוכן היה להתערב על משכורתו החדשית, שגילו של דיין אינו עולה על 35).
יש משהו האופייני לנער מתבגר בכל מעשיו של דיין. הוא לימד בעצמו את שלושת ילדיו, לרבות בתוֹ, בגיל רך מאד, לטפל ברובים — ידיעה שלא היתה חיונית לילדים מפונקים בצהלה. הוא עודד את בנו הבכור להתנדב לקומנדו הימי, ואת בנו הצעיר — להיות צנחן. אף שלא הקדיש הרבה מזמנו לטיפול בילדיו, הקפיד לקחת את כולם, בעודם קטנים, לסיורים מפרכים.
זהוּ האיש המזיז חביות החוסמות את הכביש, כדי לעבור בו בניגוד להוראות משטרת התנועה, בעודו לובש מדי אלוף. זהו האיש המפר בפרהסיה את חוקי המדינה, גם בהיותו שר, ומסלק עתיקות מכל הבא ליד. במיבצע סיני, כשנתגלה אתר ארכיאולוגי על־ידי אחת היחידות של צה״ל, הטיל דיין על המשטרה הצבאית לחסום את כל האיזור עד שהיה לו פנאי לחפור שם ולהוציא את העתיקות שמצא. גם החפירה שהתמוטטה עליו היתה בלתי חוקית בהחלט. ביתו בצהלה גדוש ומלא עמודים עתיקים וכדים, שכל אהד מהם הוא מזכרת מעשה של הפרת חוק, דבר שאינו מפריע לשר הבטחון לקיים שם קבלות פנים רשמיות ולצבור הכנסה גדולה ממיסחר בעתיקות גם בהיותו שר. ״הוא מתגאה, כמו ילד, על הפירסום השלילי שהוא זוכה לו כאנפן טריבל (ילד נורא),״ כתבה על כך בתו.
כשהיה עדיין צעיר מאוד, נשא דיין לאשה את רות שוורץ, בתו של עורך־דין ירושלמי מבוסס. היא היתה חברתו לכתה בבית הספר בנהלל. אך מעולם לא היתה קיימת משפחה אמיתית של דיין. הבית בצהלה, שצולם לעתים כה קרובות, דומה יותר לפדרציה של חדרים מאשר לבית משפחתי. בטרם התחתנו כל שלושת ילדיו, חי כל אחד מבני המשפחה בחדר משלו, כשכל אחד בא והולך כאוות נפשו, עוסק בענייניו ונפגש רק לעתים רחוקות עם שאר בני המשפחה. רק העוזרת הוותיקה, ממשפחה מזרחית, היתה מקשרת ביניהם. היא היתה מרכז המשפחה. אחד הבנים אף נהג לנעול את חדרו בצאתו מן הבית.
מעריצי גיבורים יכולים לראות בזה תכונתו של אדם עליון. כדברי בתו: ״הוא העמיד את עצמו לראשות האומה... אפילו איננו אב לדוגמא, הרי אין כל ספק שהוא אשר נתן לנו את הכוח ואת התבונה להבין כי זהו מחיר קטן שיש לשלם תמורת העמידה לרשותו של הכלל.״ כך נוצרת דמותו של