דיין את נעוריו. לא היו בדרך כלל יחסים ידידותיים עם הכפרים הערביים השכנים. לעתים קרובות היו צרות עם רועים ערביים, שרעו את עדריהם בשדות שהוכשרו בעמל כה רב. סיכסוכים כאלה ארעו בארץ מאז הרג קין עובד־האדמה את הבל הרועה, וגרמו לשפיכת דם לאורך אלפי שנים. כשהרועים היו ערבים ועובדי־האדמה היו יהודים, השתלב סיכסוך עתיק זה בבעיה הלאומית. המתיישבים לא רגזו רק על הנזק שגרמו העזים אלא האמינו גם שעמדה פסיבית מצדם תגרום לבך שהערבים יבוזו להם. לכן יצאו הצעירים, חמושים בנבוטים, לקראת הרועים, כדי לסלק את החשבון. הטכניקה של מלחמה בנבוטים שנקראה קפא״פ (קרב פנים אל פנים) היתה חלק מחינוכו של כל צעיר עברי בארץ, ומעולם לא היה ספק לגבי זהות האוייב שיעמוד מול פנינו.
בימי מאורעות 1936/39, הכיר דיין את האיש שהשפיע עליו השפעה לאורך ימים, קצין צבא בריטי בשם צ׳ארלס אורד וינגייט. וינגייט, אז רק בדרגת סרן, היה חייל גדול, אחד מאותם טיפוסים יוצאי־דופן שמייצר הצבא הבריטי מפעם לפעם, מעין יורש של ט. א. לורנס. אך בעוד שלורנס היה איש ערב, הפך וינגייט איש העברים. הוא היה מנהיג מלידה, שנשא את התנ״ך בכיסו. הוא המציא תיאוריה צבאית מודרנית שהתגלמה לאחר מכן בפלמ״ח, שיטה של חדירה עמוקה של קבוצה קטנה, המורכבת מאנשים מאומנים היטב, בשעות הלילה, עמוק לתוך השטח הערבי. היחידה היתה הולמת בכפר ערבי נידח, ■מפוצצת כמה בתים, הורגת כמה אנשים וחוזרת הביתה לפני עלות השחר. הוא היה אדם קודר, קנאי, מסור, חסר רחמים, שעורר לא פעם את זעם אנשי הקיבוץ כשהיכה חיילים שהתרשלו בהכנה המדוקדקת של פעולה. הוא יצר פולחן לקשיחות וטיפח תורה של אדם עליון. הוא שש לקראת מלחמה, וראה בה תכלית בפני עצמה. איש כזה הוא נכס לאומי בימי מלחמה, וסכנה לאומית בימי שלום. השפעתו על אדם צעיר יכולה להיות הרסנית. ייתכן מאוד שאופיו של דיין עוצב סופית כחיקוי מודע של איש זה.
ב־1938 השתתף דיין בעליה המפורסמת לחניתה. כעבור שנה נאסר, יחד עם כל משתתפי קורס ה״הגנה״ שבו שימש מדריך, בעת אימונים בלתי חוקיים בשדה, בהיתפסם עם נשק ביד. ב״משפט ה־43״ הוא נדון ל־5 שנות מאסר, שבילה — שוב עובדה סמלית — במבצר הצלבני העתיק של עכו, ששוקם על־ידי המוסלמים ונהפך לבית־סוהר. כעבור שנתיים שוחרר על־ידי הבריטים, כדי שיוכל לקחת חלק בפלישה הבריטית לסוריה. אז, בגיל 26,