איבד עינו — ביום ה־7 ביוני, 26 שנים לפני שהגיע צה״ל לתעלת־סואץ.
★ ★ ★
שעתו הגדולה של דיין יכלה להגיע כאשר פרצה המלחמה להקמת המדינה. בראשיתה נהרג אחיו, זוהר, שהסתער בראש מחלקתו על הדרוזים שתקפו את רמת יוחנן. דיין, מוותיקי הפלמ״ח, נועד לגדולות.
אך קרה דבר מוזר. במלחמת תש״ח כמעט דעך כוכבו. הוא לא הצליח במלחמה, ונחשב לאחד המפקדים מעוטי החשיבות. אלופי תש״ח לא התיחסו אליו כאל אחד משלהם, אולי מפני שהיה איש מפא״י כמעט יחיד בחבורה, שכל ראשיה, מאלון ועד שדה, היו אנשי מפ״ם (המאוחדת דאז, שכללה גם את אחדות העבודה). אולם גם איש בלתי־מפלגתי, כמו יגאל ידין, הרמטכ״ל־ בפועל של המלחמה, לא העריך את כשרונותיו ואת מידת אחריותו.
בראשית המלחמה לא ניתן לו תפקיד של ממש. הוא יצא בשליחויות בלתי מוגדרות בצפון. כיוון שבז, כבר בימים ההם, לפקודות ולנותני פקודות, הוא פעל על דעת עצמו. לאחר שלא מילא פקודה מסויימת, החליט המפקד המקומי — קצין מדרום־אפריקה שהיה רגיל למשמעת של צבא סדיר זר — להוציאו להורג. בקושי שוכנע האיש, כין אין הדבר נהוג ב״הגנה.״
בשיא המלחמה נשלח דיין לחו״ל, בתפקיד של תפאורה — לייצג את צה״ל בלוויית האלוף ״מיקי״ מרכוס, אחד המתנדבים הזרים שנורה במעשה של שגגה על־ידי זקיף, באחד הלילות. השתתפות בלוויה ממלכתית ודאי אינה שליחות מתאימה למפקד צעיר ונועז בעיצומם של קרבות.
את נצחונו הגדול הראשון השיג דיין בכיבוש לוד, בניגוד לכל תוכנית. הוא טעה בדרך, חדר ללוד עם טור משורין, כשהוא משתק כל התנגדות על־ידי יריות מכל הכלים, ללא הבחנה, באזרחים ובלוחמים כאחד, תוך דהירה ברחוב הראשי. היתה זאת שיטה חדשה, שהומצאה בו במקום, והיא הצליחה. אך היא לא ביססה את שמו כמפקד אחראי.
שיטתו החופשית, קלת־הדעת כמעט, בניהול קרבות לא נטשה אותו גם אחרי כן. הוא הואשם בהכשלת הקרב של קרתיה בדרום. גדודו, שהיה מורכב מג׳יפים וממשורינים, כחיקוי לשועלי שמשון שהתפרסמו בינתיים, לא הגיע אף אל נקודת הזינוק. תחילה נתקע אחד המשורינים בואדי. בשעה שאנשיו עבדו בחליצתו, שכב דיין לישון וביקש שיעירוהו בבוא המועד. כשבא המועד, לא הצליחו החיילים למצוא אותו בין השיחים, וכך אבד הזמן היקר וחיל־הרגלים נאלץ לכבוש את הכפר לבדו.
לאחר מכן הואשם דיין בכך שנכשל בכיבוש בית־לחם וחברון, כשהדבר