כך יצרה הציונות דבר שהיא לא התכוונה לייצרו: אומה חדשה. עצם הצלחתה של הציונות עשה אותה למיושנת. בהשיגה את מטרתה, הביאה הציונות לשלילת עצמה.
★ ★ ★
לידתה של אומה חדשה, בת המרחב, מאפשרת גישה שונה לגמרי לבעייה הישראלית־ערבית.
למרבה הצער, לא חדרה עדיין אמת זו לתודעת הערבים והישראלים כאחד. תופעה רגילה היא בהיסטוריה, שמיבנה־העל האידיאולוגי של חברה — ה״מיסטיקה,״ כפי שהצרפתים קוראים לכך — נשאר קיים זמן רב אחרי שנעלמה המציאות שעליה הוא התבסס, ונוצר הצורך בגישה חדשה.
אידיאולוגיה אינה סתם מערכת רעיונות, שאפשר לשנותה בנקל. היא קשורה באינטרסים שהיכו שרשים במישורים רבים ושונים. היא קיימת בספרי־הלימוד של בתי־הספר ובעולמם הנפשי של המורים. היא מעצבת, איפוא, את רוחם של נערים ונערות, שנולדו במציאות אחרת. מוסדות חברתיים, על המוני פקידיהם ועסקניהם ועל מיפעליהם הכלכליים, מבוססים על אידיאולוגיה. מפלגות פוליטיות, הלוחמות על ההנאות וההטבות הכרוכות בשלטון המדיני, מנציחות את הרעיונות הטבועים בהן מאז לידתן. דבר זה נכון במיוחד לגבי ישראל, שכל מפלגותיה הפוליטיות נולדו באירופה עוד לפני שמנהיגיהן דרכו על אדמת ארץ־ישראל.
תופעה טבעית היא שהמשטר הפוליטי, שהנהיג את הציונות בימי זוהרה וגבורתה, אינו מראה שום נכונות לנטוש מרצון ובנקל את השלטון. משום כך נועדה עדיין השפעה עצומה למיבנה־העל האידיאולוגי והפוליטי של הציונות בישראל. הקמת המדינה לא שינתה זאת. בכלל לא שינתה המדינה במידה ניכרת את הרכבו הפוליטי והאישי של מעמד־הצמרת בארץ.
מסיבות אלה כּולן, קשה לענות על השאלה: ״האם ישראל היא מדינה ציונית ?״
באוזני צעירים רבים בישראל יש למלה ״ציונות״ צליל שלילי. בניב הצברי, ״לדבר ציונות״ פירושו לדבר שטויות, להפריח מליצות מצלצלות שאין להן תוכן ממשי. המוח הצברי הוא פראגמאטי. הוא חש זה מכבר, כי כמה מעיקרי הציונות לא עמדו במיבחן הזמן. אך אותם הצברים עלולים לדבוק באופן לא־מודע ברעיונות הציוניים שתוכנם הופרך בתודעתם.
את עיקרי הציונות אפשר להגדיר כלהלן: (א) כל היהודים בעולם מהווים