תית שנפלה לידי בסוף קיץ 1941. שמה היה ״שם — רביו ד׳אקסיון אבראיק,״ היינו, ״שם — בטאון הפעולה העברית.״
אותה חוברת הופיעה בפאריס שנה לפני כן, בחודשים האחרונים לפני הכיבוש הנאצי. (דומני שהופיעו כמה חוברות, אך מעולם לא ראיתי אותן). עורכה והרוח החיה שלה היה עדיה גורביץ (ששמו כיום חורון), קרוב־רחוק של זאב ז׳בוטינסקי וידיד של בנו ערי.
גורביץ, שלא השתקע בארץ אלא בזמן האחרון, היה חבר המפלגה הרביזיוניסטית. כאשר ניגש ז׳בוטינסקי ב־1935 לייסד את ״ההסתדרות הציונית החדשה,״ אחרי פרישתו הדרמתית מן ההסתדרות ״הישנה,״ תבע גורביץ כי הגוף החדש יתנגד בפירוש לדת היהודית ולרוח היהדות. ז׳בוטינסקי, לעומת זאת, קיווה למשוך לצידו חוגים דתיים נרחבים, והכליל במצע ההסתדרות החדשה סעיף דתי מפורש. כך נוצרה התופעה, הקיימת גם כיום בתנועת־החרות, שאנשים בלתי־דתיים מעמידים פני לוחמים דתיים קנאיים.
עדיה גורביץ לא השלים עם שעטנז דתי־לאומי זה, ונראה כי אז החלה הקאריירה העצמאית של הרעיון הכנעני. יתכן כי גורביץ עצמו הגה ברעיונות אלה עוד קודם לכן, כי ב־1934 פירסם בכתב־העת הרוסי של הרביזיוניסטים בפאריס, ״ראזסבייט״ (״השחר״) סידרת מאמרים בחתימת ״אל־ראיד,״ בה הוכיח כי אנשי קרתגו היו עבריים.
כל אותו זמן ישב רטוש בארץ. אף שלא היה, לדבריו, חבר המפלגה הרביזיוניסטית, ערך את השבועון שלה, ״הירדן,״ בפיקוח נאמני המפלגה. שמו היה אז אוריאל הלפרין. בשמו זה השמיע בשבועון רעיון, שהיה אז מהפכני מאוֹד: שאין צורך ברוב עברי בארץ ישראל, כדי להקים בה מדינה יהודית (באותם הימים לא עמד עדיין בבירור על ההבדל בין יהודי ועברי.) בראשית 1938 נשלח להשתתף בוועידה רביזיוניסטית באירופה, נסע לפרים, נפגש שם עם גורביץ והחליף עמו רעיונות. קשה לדעת מה תרם כל אחד מן השניים לאוצר הרעיונות המשותף. אך ברור כי פגישה רעיונית זו הולידה, כעבור שנה־שנתיים, את כתב העת ״שם.״ (תחילה השתתף בקבוצה גם הד״ר וולפנג פון וייזל, שהסביר אחר כך: ״חשבתי שהם רוצים לרמות את הערבים, ולכן תמכתי בהם. אבל אחר כך ראיתי, שהם רוצים לרמות את היהודים!״)
פלישת הנאצים שמה קץ מהיר לקבוצה הפריסאית. רטוש חזר לארץ ישראל והקים כאן חוג רעיוני. גורביץ נסע לארצות־הברית, פגש את ערי ז׳בוטינסקי והשפיע באמצעותו על קבוצת הלל קוק. קבוצה זו קמה בימי