מלחמת העולם כדי לארגן בארצות־הברית מיבצעים מדיניים וכספיים למען מלחמת האירגון הצבאי הלאומי בארץ. היא הקימה את ״הוועד לשחרור האומה,״ שהתכוון להיות מעין ממשלה עברית בגולה. חבריה, הלל קוק (שקרא לעצמו ״פיטר ברגסון״), שמואל מרלין, ערי ז׳בוטינסקי ואחרים הושפעו במקצת על־ידי גורביץ. הם תירגמו את סיסמותיו לפי צורכיהם. כדי להרגיע את היהודים האמריקאיים, שחששו פן תתפרש תמיכתם במלחמת השחרור בארץ כפגיעה בנאמנותם הלבדית לאומה האמריקאית, קבעו אנשי הוועד, שיש להבדיל בין ״יהודים״ ל״עברים״. היהודים הם הנמצאים מחוץ לארץ־ישראל, השייכים איש־איש לאומה שהם חיים בקרבה, ואילו העברים הם היהודים בארץ־ישראל, השואפים להקים מדינה משלהם. יהודי יכול לעזור לעברים במלחמתם, בלי שייגרע בשל כך דבר מלאומיותו האמריקאית.
היתה זו הבחנה תועלתית, ללא ביסוס רעיוני. היא הפכה מיותרת כעבור שנים, כאשר קמה מדינת ישראל, ונוצר ממילא ההבדל המעשי בין אזרחי ישראל לבין האזרחים היהודיים בארצות אחרות.
חשוב לשים לב למקום ולזמן הקמתה של הקבוצה הפאריסאית: אירופה בין שתי מלחמות העולם, בתקופת השיא של התנועות הלאומניות הרומנטיות, ובכללן הפאשיזם האיטלקי. ומבחינת המיקום הפוליטי: באגף הקיצוני של הימין. רקע זה גרם לתופעות־לוואי, שדבקו ברעיון בתחילתו, ושלא קל היה להתגבר עליהן במשך השנים. חלק מהכנענים לא התגברו עליהן מעולם.
הרעיונות המרכזיים של הקבוצה הפאריסאית, כפי שאני הבנתי אותם תוך קריאת כתב־העת שלה, היו — בקווים כלליים — כלהלן:
• אין — ומעולם לא היתה קיימת — אומה יהודית.
• יש — ותמיד היתה קיימת — אומה עברית.
• האומה העברית הקדמונית כללה את כל דוברי העברית, תושבי ארץ ״עבר.״ ״עבר״ היא כל הארץ מן הפרת ועד הים התיכון. העברים היו, נוסף על בני־ישראל, כל עממי כנען, הצידונים (כולל קרתגו ושאר המושבות), הארמיים, האמורים, האדומים, בני־מואב ובני־עמון, וכו׳.
• בשלב מסויים של חייה, בתקופת גלות בבל, הותקפה האומה העברית על־ידי מחלה ששמה ״יהדות״. מאז היא חולה ברוח זו. אין אומה יהודית, אך יש אומה עברית, החולה ברוח היהודית.
• התפזרות היהודים (כלומר: העברים החולים במחלה היהודית) בעולם אינה תוצאה של לחץ חיצוני, כגון הדיכוי הרומאי, אלא תוצאת עצם מהותה של הרוח היהודית, כי היהדות היא מיסגרת־חיים שאינה זקוקה למולדת