או לחיים לאומיים אמיתיים, וממילא הפרידה בין האומה העברית ומולדתה.
• הציונות בגדה בייעודה, כאשר כרתה ברית־שלום עם הרוח היהודית ועם הדת היהודית.
• חיסול הרוח היהודית היא תנאי מוקדם לתקומה לאומית בארץ־ישראל. לא תיתכן מדינה עברית אמיתית, ולא יתכנו חיים לאומיים אמיתיים, כל עוד לא שוחרר הגוף הלאומי מן הרוח היהודית.
• שיחרור זה הוא תהליך רוחני; יש לסלק את הרוח היהודית על כל גילוייה (הדת, המסורת, התפיסה ההיסטורית, הספרות, השקפת־העולם) ולשים במקומה את הרוח העברית המקורית, כפי שהיא משתקפת ביצירה הקדמונית של העמים העבריים.
דומני כי לגבי הסעיף האחרון היתה קיימת הסתירה העיקרית בין גורביץ ורטוש, וגם בין הקבוצה הפאריסאית לבין הקבוצה הכנענית שקמה לאחר מכן בארץ. בעוד שלגבי גורביץ יכול היה כל יהודי להפוך עברי, בדרך של שיחרור רוחני, האמינו רטוש ותלמידיו הראשונים <אף כי — ואולי יען כי — כולם היו ילידי חוץ־לארץ), שההבדל בין יהודי ועברי הוא הבדל של לידה. עברי הוא מי שנולד בארץ העברים. לכל היותר היו מוכנים לצרף לכך אגשים שבאו ארצה בעודם ילדים קטנים (כמותם עצמם).
★ ★ ★
עצם הרעיון שנולדת בארץ אומה חדשה, הנבדלת מן היהודים ושאינה מוצאת את ביטויה בציונות, עשתה רושם עז על צעירים כמוני בראשית שנות הארבעים. היה זה מיד אחרי הפילוג שחל באירגון הצבאי הלאומי, שגרם למועקה עמוקה בלב חבריו. ההנהגה הציונית נראתה אז עלובה, גרורה אומללה של הבריטים. הלב הצעיר היה צמא לבשורה חדשה.
רטוש עצמו ניסה להשפיע על אברהם שטרן, שהתפלג מן האירגון הצבאי הלאומי. בתזכיר שהפיץ בין כמה מאות פעילים לאומיים הציע רטוש לפסול את הציונות ואת דגלה, ללכת בדרך חדשה של תנועה לאומית עברית, תחת דגל חדש של תכלת וארגמן. נראה כי שטרן הושפע במקצת מרעיונות אלה, אף כי לא ויתר על תמיכת יהודים בעלי־הכרה כמו ישראל שייב. אחרי הריגת שטרן, כשתלמידיו הקימו מחדש את אירגונו שנקרא מאז לח״י, השתדל רטוש להשפיע גם עליו. אליהו בית־צורי היה אחד האנשים שהושפעו, ומכאן נוסח דבריו בבית־המשפט הקהירי, שבהם פסל את הציונות ואת הצהרת בלפור, זיהו. עצמו כלוחם שיחרור עברי.