רצינית, שראה במדיניות את דרך־חייו, שהתמחה בתולדות התנועות המהפכניות או באמנות הפעולה הפוליטית. אני סבור כי עודף זה במשוררים, וחוסר זה במדינאים, קבעו במידה רבה את דרכה של קבוצה כנענית זו, על הגזמותיה הרומנטיות והדוגמאטיות, ועל מחדליה המדיניים, הרעיוניים והמעשיים.
זאת היתה, מן הסתם, גם הסיבה מדוע לא מצאתי מעולם לשון משותפת עם קבוצת רטוש. נמשכתי אל הרעיון העברי, קודם כל מפני שראיתי בו תשובה לאתגרים המדיניים החדשים שניצבו מולנו — כלומר, בסים של פעולה פוליטית. הרומנטיקה הכנענית של רטוש לא יכלה להתאים לשום תנועה פוליטית אמיתית.
אגב הסתייגותי מן הגישה הרומנטית, האנטי־פוליטית, של רטוש התחלתי מחפש, בשיחות עם ידידים, עיצוב אחר לרעיון היסודי של אומה עברית חדשה. בין השאר ניתחנו את תורת הגיאופוליטיקה של מאקינדר האנגלי ומחקריו הרבים, והגענו למסקנה כי בתום מלחמת־העולם השניה לא תהיה עוד תקומה למדינות לאומיות קטנות. כלי הנשק החדשים בעלי הטווח הבין־יבשתי, הטכנולוגיה החדשה המחייבת ייצור בסדרות־ענק ועל כן התהוותן של יחידות כלכליות אדירות, כלי התקשורת המודרניים — כל אלה יביאו לכך, שהעולם החדש יתחלק לכמה אזורי ענק. אומה קטנה שוב לא אוכל לשמור על ייחודה, אלא על־ידי השתתפות בעיצוב יחידת־ ענק בזאת. וכך, חמש־שש שנים לפני קום מדינת ישראל, כמה שנים לפני שבן־גוריון העלה לראשונה את התביעה למדינה עברית בבית־המלון הניו-יורקי ״בילטמור״ (״תכנית בילטמוֹר״), החלטנו כי מדינה זו לא תוכל להתקיים ולהתפתח אלא כחלק בלתי נפרד מחטיבה אזורית גדולה.
חיפשנו תרגום למונח הגיאו־פוליטי Region. המילה ״איזור״ לא מצאה חן בעינינו, בהיותה סטאטית ונעדרת תנופה. חיפשנו מילה דינמית, מלהיבה׳ בעלת תוכן רגשי. כך הגענו למונח ״מרחב״ — מונח תנ״כי המלמד על שטח גדול, על התפשטות, רווחה והצלה. ״ויוציאני למרחב״, ״ענני במרחב־יה״, ״העמדת במרחב רגלי״. ואם מרחב — איזה מרחב? החלטנו לפסול את המושגים ״מזרח קרוב״ או ״מזרח תיכון״, המעידים על בעליהם שעדיין הם מסתכלים על עולמנו החדש מבעד למשקפיים אירופיים׳ מערביים. את המושג של גורביץ ורטוש — ״ארץ עבר״ — פסלנו בשל הנימה האימפריאליסטית שבו, שעוד אעמוד עליה. מושגים מלאכותיים כמו ״מרחב קדם״ לא נראו לנו, וכל מושג גיאוגרפי נוקשה בעל תיחום