שתי המלחמות, לבין הנוער הפרוזאי שגדל בארץ.
הציונים התאכזבו מרות מתקוותם שבארץ יגדל נוער שיגלה עניין עמוק בתולדות הפזורה היהודית, על רדיפותיה ומסורותיה. אך הנוער נשאר אדיש כמעט באותה מידה גם לעבר הרחוק של הארץ. אותם שחיפשו את השורשים החבויים בעבר הרחוק — נשארו חריגים למדי. למעשה קמה בארץ אומה ללא עבר, המחפה על כך בקירקסים תנ״כיים ובבולמוס ארכיאולוגי שהפך לגבי רבים מן העוסקים בו לתחביב טכני שבאופנה.
מבחינה זו, דומה האומה החדשה לאמריקה ולאוסטרליה — ושוב, לא במקרה. כל האומות הנחלניות, שנולדו כתוצאה מתנועות־הגירה, דומות זו לזו בזילזולן בעבר. אך בעוד האמריקאים מתעניינים לפחות בתולדות ארצות־הברית, ובכל שנה מתפרסמים למעלה ממאה ספרים חדשים על מלחמת־האזרחים בלבד, אין הנוער הישראלי מתעניין אף בביל״ויים ובניל״י.
קרני־הזהב של בעל הכנעני נשארו קוריוז, תחת להפוך לדגלה של תחייה רומנטית. תכלת־וארגמן לא באו במקום תכלת־לבן. ההישגים האמיתיים, בני הקיום, של הרעיון הכנעני, היו בשטח אחר לגמרי. ★ ★ ★
בקיץ 1944 אירעו מאורעות מסעירים. צבא בנות־הברית נחת בחוף צרפת. המיתקפה האדירה של הצבא הסובייטי הגיעה לרומניה ולשערי פולין. ערי גרמניה עלו בלהבות, והטילים הראשונים בהיסטוריה הרעידו את לב לונדון. אדולף אייכמן הגיע לבודפשט כדי לחסל את יהדות הונגריה, ויהודי בשם יואל ברנד נשלח על־ידי הנאצים לאיסטנבול, כדי להציע ״דם תמורת סחורה״, יהודים תמורת משאיות.
מעטים שמו לב לחוברת קטנה שהופיעה באותם הימים. היא נשאה את השם הגראנדיוזי: ״הוועד לגיבוש הנוער העברי — משא הפתיחה במושב הוועד עם שליחי התאים — מושב ראשון.״ על כל חוברת היתה מודבקת תווית צבעונית — הדגל של יונתן רטוש.
חוברת זו היתה פיסגת חייו של רטוש, שכתב אותה במו ידיו. יותר מכן — היא היתה היצירה הגדולה הראשונה והאחרונה של אסכולה כנענית זו. ייתכן כי בימים יבואו יראו בה מיסמך היסטורי. אין ספק כי היא סימן־דרך בהתפתחות הרעיון הכנעני — כמו חוברות ״שם״ ב־1940, חוברות ״במאבק״ ב־1946 ו״המינשר העברי״ ב־1958.
החוברת הכילה חמישים עמודים וכ־25 אלף מילים. הסכמתי לחלק מן הדברים, והתנגדתי לחלקים אחרים. בעיקר רגזתי על רטוש על שום שלא השכיל להפוך את הרעיון העברי לדגל שהמונים יוכלו להתקבץ סביבו