לעומת זאת תיאר רטוש תיאור סביר למדי את לידתה של האומד, העברית החדשה. לדעתו, היו דרושים לכך שלושה דורות. ״דור שלישי למהגרים בארץ חדשה כבר יש בו כדי לגבש הוויה של אומה חדשה.״
מדוע ? המהגרים עצמם אינם אומה חדשה, כי אין הם יכולים להשתחרר מזכרונות ילדותם האישית והקיבוצית. גם בניהם, אף שנולדו כבר בארץ, אינם אומה חדשה, כי ״אין אומה בלי הרגשה של העבר, ובלי הרגשה בלבו של היחיד מבניה, בי מולדתו ואומתו עומדות הן וקיימות מאז ומעולם, עד כמה שזכרון־הלב יכול להגיע — לכן עוברים כמה דורות עד הולדתה של אומה בארץ חדשה, ארץ הגירה.״
אך זה הוא תהליך חד־פעמי. כאשר כבר נולדה האומה החדשה, בימי בני־ בניהם של המהגרים הראשונים, יכולים להיטמע בה גם בני המהגרים החדשים ילידי־הארץ. וכל יליד־הארץ הופך אוטומטית, מיום לידתו, לבן האומה.
הדור העברי הראשון, לפי הערכת רטוש, היה הדור של ניל״י — דור בני הביל״ויים ואנשי העלייה הראשונה. נכדיהם של אנשי העלייה הראשונה כבר מהווים את האומה העברית, ובני אנשי כל שאר העליות, אם נולדו בארץ, מצורפים אוטומטית לאומה העברית החדשה.
איך בכל זאת התגברו הכנענים הראשונים על הקושי הטכני, הנעוץ בעובדה שהם עצמם לא נולדו בארץ? (אף שמסיבות מובנות לא תקעו בחצוצרות ולא פירסמו עובדה זו ברבים, דאגו יריביהם שלא תישכח.) לפי נוסח החוברת עצמה, אין מקום לשום חריגים. או שנולדת בארץ והינך עברי, או שנולדת בפזורה, ויהודי הינך ״מעולם ועד עולם״. אלא שלמעשה, בתורה־שבעל־פה, נפתחה מעין דלת אחורית. מי שבא בגיל רך מאוד, כך שאין לו שום זכרונות ילדות נוכריים, יכול להצטרף לאומה החדשה, בבחינת עברי־של־כבוד. היתה זאת מעין הנחה למייסדים, דיווידנדה ששילמו לעצמם.
עד כאן מוביל הניתוח לכלל המסקנה כי נולדה בארץ אומה חדשה לגמרי, דוגמת האומה האמריקאית או האוסטרלית, וכי אומה חדשה זו היא עברית רק בזכות דברה בלשון עבר. אלא שכאן נכנם הייסוד הרומנטי, אותה כמיהה לעבר הרחוק, שכבר עמדנו עליה:
״יתרון גדול לנו על כל אומה מן האומות החדשות, אשר קמו לחיים בעולם החדש של ימינו. הללו, כולן, אין להן היסטוריה, אלא ההיסטוריה הקצרה של דברי הימים האחרונים; וארצן נושאת בה מקידמת הימים את