החוברת האחרונה של ״במאבק״ הופיעה כעבור יומיים. על שערה היה ציורו של צעיר הנושא דגל, ומתחתיו הכותרת: ״עוד נאחד אותך, מולדת!״ במאמר הראשי נאמר:

״גליון זה נכתב בשעה הקשה ביותר בחיינו, נכתב מאחורי תריסים מוגפים, כשבחוץ משתולל ההמון שהוטעה לחוג את ביתור מולדתו... קלה ונוחה השתיקה — אך ארור השותק ביום הזה. דברינו לא יהיו אהודים — כיום. הם נכתבים למען המעטים המרגישים בחרפת היום הזה.״

בעמוד 2 הופיע כרוז, אותו הדבקנו גם על לוחות־המודעות:

״סכנה חמורה מאיימת על היישוב — הסכנה של מלחמת־אחים שמית... אולם גם בימי השרות והמאבק, עת יעמיד הנוער העברי את עצמו בראש היישוב הלוחם, לא נשכח את השגיאות שגרמו למצב זה... אם מצווים אנחנו ללחום — אל תהיה מלחמתנו הגנה על גטו יהודי, כי אם מאבק למען איחוד המולדת, ולמען המרחב השמי כולו.״

עוד עשינו נסיון נואש אחרון להשפיע על מהלך הדברים. פירסמנו בעצם ימי הקרבות הראשונים חוברת קטנה בשם ״מהתגוננות — למלחמה!״ היא הכילה תוכנית נועזת למדי: לשנות את פני הדברים תוך כדי מלחמה.

בין השאר נאמר בה:

״(עלינו) לפורר את החזית הערבית מבפנים, להביא לכלל התנגשות מהפכנית גלוייה בין המישטר הערבי הקיים לבין הכוחות הערביים החותרים לקראת התחדשות לאומית וסוציאלית, ליצור ברית לאומית ומעמדית בין כוחות ערביים אלה לבין האומה העברית החדשה, ולבנות על ברית שמית זו את ההסדר היציב שיבטיח את שלומו וחרותו של המרחב ואת מילוי מטרותינו הלאומיות.

״...(עלינו להפוך) את מלחמת־העמים העברית־ערבית למלחמת־רעיונות, אשר חזיתה תעבור בכל אחת מן הארצות הערביות עצמן.

״...(עלינו) להרוס את האמונה שהעברי הנהו פולש אירופי זר, ולזהות את שאיפותינו הלאומיות עם כל השאיפות החיוביות והנעלות המרחפות כיום בעולם הערבי.

״אסור לנו לסתור את האידיאלים של הלאומיות הערבית; להיפך: עלינו להוכיח כי אידיאלים לאומיים אלה קשורים באידיאלים הלאומיים שלנו, ולהצביע על דרך מעשית להגשמתם המשותפת.

״עלינו לפתור את הבעייה ההיסטורית העומדת כיום בפני אסיה הקידמית: כיצד לאחד את הארצות השמיות לגוש אחיד, אשר יאפשר להן לש־

178