מור על ריבונותן, ולעמוד במשותף בפני נסיונות של כל גוף זר לקנות אחיזה במרחב.

״אנו מציעים: תכריז ההנהגה העברית חגיגית שהמטרה העליונה של מדינת־החלוקה העברית היא ליצור קונפדרציה שמית גדולה, לשם הגנתן המשותפת ופיתוחן המשותף של כל ארצות המרחב.

״...עלינו להמחיש באיזור־השליטה שלנו, בעצם ימי המאבק, את כל אותם האידיאלים אשר תועמלנינו יטיפו להם במרחב כולו: ייצוג מלא של הערבים בממשלה (של ישראל), במוסדות המחוקקים ובפקידות המדינה, קליטה שלמה של הערבים במערכת המשק והתעסוקה, התרבות, החברה והחינוך של מדינתנו, ומעל לכל — דמוקראטיזאציה של החברה הערבית (בישראל), לאלתר, חלוקה מיידית של האחוזות הגדולות בין האריסים הערביים המעבדים אותן, יצירת שיכבה רחבה של ערבים אשר מעמדם האישי יהיה מותנה בנצחון עברי." זה נכתב בחודש ינואר, 1948.

לא הסתפקנו בעצה כללית זו. בד בבד עם החוברת היגשנו למיפקדת ה״הגנה״ תזכיר סודי, בו הצענו להקים מייד מחלקה מיוחדת למלחמה פוליטית, רעיונית ופסיכולוגית, שתגשים רעיון זה. צירפנו כמה עשרות כרוזים לדוגמה.

לא חיכינו לתשובה. ואומנם — לא היתה כזאת. נקראתי כמה פעמים לפגישות בבית האדום. אך רעיונותינו נגדו, כמובן, לחלוטין את הלך־הרוח השליט. האסון, אותו חזינו מראש, קרב ובא — מדינת ישראל הפכה מיום לידתה אוייבתם של מאה מיליון ערבים — והדבר קבע את דמות המדינה לדור שלם מראש.

★ ★ ★

אחרי המלחמה הולידה אסכולה זו, את ״העולם הזה״, כפי שתארתי בפרק קודם. עוד לפני כן צירפתי לספרי ״הצד השני של המטבע״, שהוחרם על־ידי כל מוסדות המדינה, סוף דבר בו פרטתי רעיונות אלה מחדש על רקע המציאות החדשה עם נצחון המדינה במלחמת העצמאות.

השלב הבא של הרעיון היה בימי מיבצע סיני, כאשר עורכי ״העולם הזה״ שיתפו פעולה עם כמה אישים אחרים, וביניהם נתן ילין־מור, מי שהיה ראש לח״י ויורשו של אברהם שטרן, בייסוד הקבוצה הרעיונית שקראה לעצמה לאחר מכן ״הפעולה השמית״. אני סבור כי קבוצה זו תיכנס להיס-

179